אם המבנה החיצוני מתפרק מה נשאר?

מבנה מתפרק

רובנו זזים בעולם בתוך מבנה או מסגרת שמעניקה לנו תנאים לפעול בתוך המציאות שלנו, לכל אדם ניתנת חופש הבחירה לבחור לעצמו מסגרת שיכולה להתאים למבנה והתוכן הפנימי שלו, ליצור לעצמו כמה כלים ועוגנים במציאות החיצונית לפי רצונו וצרכיו, שמשמשים לו כמרחב להתפתחות , רק שלכל מבנה נדרשת להשכיר חברת תחזוקה פנימית כדי לאחוז , לטפח ולשמר את אותם מבנים , כי הם דורשים אחריות, מחויבות ואת תשומת הלב שלנו , ותלויים גם ביכולת ההכלה שלנו.

ברפואה הסינית זה משול לאלמנט האדמה , אלמנט שמחזיק מבנה יציב , עוגן שצריך לטפח, לעדור , לנקש, יחד עם אלמנט מתכת ששומר על המשמעת העצמית, סדר, מיקוד, ומסגרת כדי לאפשר תנאים להחזקה של זהות מסויימת , שבתוכה מתאפשרת זרימה של אלמנט המים (רעיונות , רצונות , חזון , ותוכן פנימי) לנוע ולהתממש בתוך אותו מבנה בתוך אותו מבנה.

ביחסיות של יין ויאנג , האנרגייה הזכרית (יאנג) בתוכנו מחזיקה את המבנה, מה שמשול לגבר ש"מחזיק את הבית" , שומר על המבנה, שמאפשר לאנרגיית הנשית (יינית) לזרום עם החיים ולהרפות בתוך המבנה הקיים, שכמובן שאין פה באמת הפרדה לנשים וגברים כי בכל אדם יש גם אנרגיה זכרית ונשית שמחפשות לאזן את עצמם במבנה שלם, מתחלפות בתפקידים ומתקיימות זו מול לזו בכל אינדיבידואל.

בונים זהות

המבנה הפנימי - אדם בונה לעצמו - זהות.

כל זהות מורכבת מתכונות איכויות , ערכים , מערכת אמונות , ומושפעת גם מהסביבה והתרבות בה גדלנו. ברפואה הסינית אנחנו מתרגמים את האיכויות האלה ל 5 האלמנטים , כאשר כל אחד מהם מביא תדר ואיכות מסויימת, שדרכם אנחנו מתרגמים משהו שהוא לא בהכרח ברור , לשפה דרכה נוכל לעבד תהליך בעזרת כלי התודעה שלנו.

התכונות , האישיות , כל אלו עדיין לא מי שאנחנו באמת, אלא רק המרכיבים ומבנה -מאחוריהם יושבת מהות , נשמה שלא ניתן להגדרה באמת.

עכשיו אמנם יש זהות או צורה מסויימת לבניין - אבל מה שחשוב, הוא שתתקיים התוכנית, הייעוד , ומהות שמבקשת להתממש בפועל כחוויה.

אז נשמה יורדת לעולם חומרי ודחוס, ומקבלת אבני יסוד ייחודיות, תכונות, מבנה ורכיבים, שהיא בחרה לעצמו עוד לפני שהגיעה הנה.

יש לכם תפזורת של אבני לגו , בעלות צבעים שונים, צורות ותכונות שונות שאתם ואך ורק אתם קיבלתם מהיצרן הראשי, אתם לא יכולים להחזיר אותם וגם לא מעוניינים כי זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לממש את הייעוד שלכם, ולא - אין עוד מישהו בעולם עם ייעוד כמו שלכם.

באיזה צורה, מה יהיה הסיפור , העלילה , איך תיראה היצירה שלכם, הביטוי שלכם , התנאים , לא משנים כלל , אלא מה שיקבע תהיה ההרגשה שלכם.

אבני היסוד מתחת למבנה- משמרות את מבנה הבסיס, הייעוד , ומה שהנשמה בחרה מראש, אליהם מחוברת מהות שלא משתנה - על אותו מבנה אפשר להקים מבנים כפרי הדמיון בתוך עולם וזהות שממשיכה להתפתח להשתנות.

בין מהות לזהות

השאלה שעולה שאדם מבקש לברוא לעצמו את המציאות היא:

איך הזהות העכשווית שלי , משרתת גם את בביטוי של החיבור שלי למי שאני, ולמימוש של הלב והחוויה שאני מבקש לעצמי?

בתוך הזהות מתקיימים ערכים , אמונות , רצונות , וצרכים שאדם מבקש לעצמו , אותה זהות משתייכת הרבה פעמים לקהילה , משפחה, חוקים , ומסגרת שמעניקה לה שייכות , רק השאלה אם אלו משרתים את את המהות של האדם כאינדיבידואל , או צרכים אחרים שיותר קשורים לגוף , לאגו , לצורך שלנו בכח שליטה ווודאות.

כדי להתחבר למהות , בנאדם צריך לשבת עם עצמו.

זכותו של אדם לבחור כרצונו חופשי , ולראות איך הוא מאזן בין התשוקות , למסגרת , לבי

מה שהוא באמת מאמין - מכיוון שמערכת האמונות שלנו הרבה פעמים תקבע את איך שנתפוס ונחווה את המציאות.

אז קחו לדוגמא ילד , שיושב על שטיח בסלון , יש לו חזון לבנות ציפור מלגו, זו ציפור חופש - שמסמלת במהות שלה את חופש הביטוי והחירות החופשית של נשמה שלו בעולם הזה.

הבסיס שעליו נשענת היצירה, מגיע מתוך מהות פנימית שמבקשת לבטא חזון - התינוק יכול לפרק , להרכיב , לטעות , לשנות , כי מה שחשוב היא השאלה מה אני מרגיש בתוך החוויה עצמה, כאשר החוויה לא מחפשת , תוצאה, וודאות , או משהו בעתיד היא פשוט רוצה אותך כאן עכשיו.

אז הילד בונה ,משקיע בו ,מסתכל על המבנה , היצירה שהוא דמיין ועכשיו בפועל הוגשמה, הוא נהנה מהרגשה , תחושת הסיפוק, אפילו שהיה מאתגר, מתסכל , מפחיד , מצחיק , ובדרך רצה לפרוש 20 פעם, הוא מספר על מה הוא למד, שוהה עם ההרגשה ,אומר תודה נושם עמוק.

התאמה בין הזהות לבין הפעולה

כל הפעולות שהילד מבצע , מבקשות להיות בהתאמה למי שהוא ,לחרגשה שלו , ושהמבנה יאפשר להחזיק את אותו חזון.

הוא מתחיל לתאם בין מערכת האמונות ,התפיסה, הזהות והמבנה החדש (שנבנה על הישן) , שהתעצב באלמנט המים , ומוחזק ועובר "ייצוב" בעזרת אלמנט האדמה והמתכת, לבין - הפעולה עצמה בעץ.

יש לנו נטייה לחשוב שהמבנה הישן כבר איננו קיים , אבל החיים הם מהלך מתמשך, העבר והזיכרון קיימים, רק שהחיבור לכאן ועכשיו שהעץ עושה , ושם את הדגש על הפעולה עם העניים נשואות אל העתיד, עוזר לנו להתחבר לעצמינו ומי שאנחנו היום, עכשיו , ובוחרים להיות ברגע זה , ההתאמה בין הזהות ומה שאני מרגיש , לבין הפעולות ואיך אני למעשה זז בעולם עם עצמיות שמתפתחת כאן ועכשיו היא התאמה בין אלמנט המים לאלמנט העץ , הפעולות האלו זזות מתוך משהו שמתעורר מתוך ריק , או נביעה של מעיין שמיימי שמחובר למי שאנחנו, לבין הספונטניות , הפעולה והחופש בתוך החוויה של אלמנט העץ.

אלמנט מתכת לעומת זאת שומר שפעולות שיוצאות מתוך אלמנט המים ונעץ לא יאבדו את המסגרת , הערך והמיקוד על הרצון של האדם, אבל הוא גם זה שלפעמים יכול להחזיר אל העבר ולקבע את הדברים כאשר לא באיזון.

העבר מושך לזהות והמבנה הקודם - החשיבות של החיבור לכאן ועכשיו וחופש הבחירה

מכיוון שהעבר לא באמת מת אלה כביכול מתקיים וחי בתוכנו , יש פעמים שהוא מושך אותנו לגרסה הקודמת , לפעולות, לרגשות ותפוסי המחשבה הקודמים שלנו , כי לתודעה שלנו יש נטייה לזוז בין מה שהיה בעבר , ומה שיקרה בעתיד , ומסיטה אותנו למעשה מהחיבור לגוף , להרגשה ומה שקורה בפועל בכאן ועכשיו, וראייה בהירה של המציאות העכשיווית, כי בתוך הכאן ועכשיו אנחנו מגלים שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים והגילוי שאנחנו שלמים כמו שאנחנו.

רק בכאן ועכשיו אפשר לעשות טרנספורמציה למה שמתבקש לעלות , לתת לדברים לעלות , כאשר יש לנו זכות בחירה לא בהכרח להגיב לכל דבר שמבקש מענה, הוא למלא את החוויה , אלא להשאיר דווקא את הדברים ריקים ולבחון אם יש משהו עמוק יותר שרוצה להתגלות מתוכנו שגם מחובא לאמת שלנו.

בין העבר לעתיד

הזמן הוא רק קונספט שאנחנו זקוקים לו כדי להבין תהליך של התפתחות , כל מה שקורה עכשיו כבר הופך להיות העבר , וכל מה שאנחנו מבקשים לנו או מדמיין לנו בעתיד כבר קרה , כי במימדים אחרים אין באמת זמן , והכל כביכול קרה וכבר נחווה.

אז בשביל מה אנחנו צריכים בכלל לבוא הנה לחוויה , אם הכל קרה כבר קרה ונחווה? הרי אותו ילד שחלם על אותה ציפור במחשבה, וצצה קודם כל כרעיון מתוך איזה ריק , כביכול היה יכול לעצור ,ולהגיד יאללה בסדר דמיינתי את זה - אז כביכול זה כבר קרה , אז בשביל מה לי להתאמץ ? נשאיר את זה כחלום.

אנחנו חייבים את החוויה בפועל , אנחנו צריכים שהתודעה שלנו תפגוש מציאות, כי רק שם אנחנו מתחכחים עם גורמי התודעה השונים , התחושה , הרגש , המחשבה , האגו , הגוף, הצרכים , ההגיון האינטואיצה , וצריכים לאזן בינהם בתוך החוויה , כל אלו מושכים לכיוונים שונים שככל שהם פחות מאוזנים , מטשטשים , מבלבלים , הם מקשים לראות את האפשרות לבחירה שהלב מבקש לעשות בכל רגע ורגע , שזה מה שהקוסמוס מחפש , את הלב שלך.

הלב

הלב מבקש להתגלות

אדם יכול לבחור מתוך הרגש , או רק מתוך השכל ,מצורך למלא חוסר וסיפוק, או מתוך אינטגרציה שכלית רגשית ואינטואיטיבית , ואפילו לקחת את זה לרמה הכי עמוקה של הלב , שרוצה לשרת למעשה את אנרגיית האלוהות או המקור \ היקום , ומחובר אל האמת שמתבקשת להתגלות בכל סיטואציה, ותעניק לו גם אושר, כי אז הוא למעשה משרת את הלב ואת מה שהוא בא לעשות כאן.

זכות הבחירה היא היכולת לבחור מאיפה להסתכל על הדברים , ומאיפה לפעול התוכם , זה מה שייקבע את עומק ההבנה , ואיזה חוויה תיצרב לבסוף כי לבסוף ה BIG SHEN \ המודעות שואלת מה הרגשתי בחוויה ולא מה חשבתי.

אז תחשבו על הקושי , וכמה לא פשוט לבחור בבהירות , כמה חשוב לאפשר לנו לייצר מרחב לעצמינו שאנחנו יכולים להתחבר לעצמינו , ולגלות דרך החיבור לעצמינו מה אנחנו באמת מבקשים לעצמינו ומה הייעוד האישי של כל אחד מאיתנו שיכול לגלות את עצמו בכל צעד וצעד בתוך הדרך האי וודאית של החיים.

אפשר להישען על מה שלא משתנה

ביטוי הזהות והשחרור ממנה - האמת האישית , ונקודת המבט מבקשת להתגלות ולהזין את המודעות

אז אדם יצר לעצמו מבנה , באלמנט האדמה והמתכת , וחיבר אותו למהות , הפוטנציאל , והעצמיות שלו באלמנט המים , והתחיל לפעול בהתאמה מתוך אותה מהות באלמנט העץ , לתוך מציאות שבה הדברים כל הזמן משתנים , מתפרקים ונבנים , ונחווים כאן ועכשיו.

לאט לאט הוא נע בתוך פעולות , הרגלים , תחביבים , חוויות, שתואמות את מה שהוא מבקש להיות , ומדיי פעם משהה את הפעולה, ככה הזהות מתחיל לעגון בתוך המהות ומי שהוא באמת מאחורי הצורה.

עכשיו למעשה, הוא יכול להתחיל שחרר מהמבנה , כי אין לו צורך בו, מה שלוקח אותנו לשחרור וההתמזגות עם אלמנט האש - התאחדות עם הריק

כי אם אתה יותר ברור עם עצמך , עם מה שאתה מבקש ליצור , ואתה כבר חי את זה, מה עכשיו ? בגדול את מאושר :) כי לבסוף המבנה גם משתחרר ואדם מבקש לחזור להתאחד עם עצמו.

אבל יש לנו מיינד , תודעה שכל הזמן רוחשת , הזהויות הקודמת לא מתה והיא תמיד מושכת אותנו , לדפוסים , למחשבות , לדימוי העצמי הקודם שלנו אבל בתוך הכאן ועכשיו אנחנו ערים לה לחשיבה שלה , ומתוך מודעות יש לנו בחירה לא לפעול מתוכה ולנהל אותה לפני שהי תנהל אותנו מתת המודע שלנו.

זו אחת הסיבות שהסינים סידרו את 5 האלמנטים ואת רעיון הזהות במרידיאן על הגב האחורי שלנו , לאורך עמוד השדרה שמסמל מבנה חזק אומנם , אבל משתנה וגמיש , והרעיון שאם אנחנו לא במודעות , אותו מבנה יכול לנהל אותנו מתוך העבר , והדברים שאנחנו לא "רואים מאחורי הגב", טוב בכל זאת , לכולנו יש BLIND SPOTS ואנחנו לא רואים את התמונה המלאה, גם אם תתאמץ לא תוכל לראות את הגב שלך , אבל לפחות את לא צריך להתאמץ כדי להתחבר למה שאתה מרגיש , נשימה אחת ואתה בפנים.

עכשיו שהתחלת את השינוי בפועל יש ציפייה שמציאות תגיב , תשתנה , ודברים יתחילו להשתנות גם ברמת החומר , והתוצאות , אבל עולם החומר מגיב הרבה יותר לאט מהתודעה שלנו , וההצעה הכי טובה היא לשחרר מהציפייה , כי אז אתה מאבד שוב את הכח שלך לברוא מציאות מתוך ה"גרסא החדשה" , אלא אתה מבקש לשלוט במציאות. כי הציפייה אומרת - אתה תלוי במציאות שחיצונית שוב פעם בלי לשים לב ואתה שוב קורבן של נסיבות חיצוניות, מה שמפריע לך להמשיך לפעול ולהמשיך לייצר את החוויות שאתה ביקשת לך לעצמך כאן ועכשיו.

הפרידה מהמבנה הישן שכבר לא בהתאמה למי שאתה באמת , עוזר לך לא לשקוע בעבר או הפחד, ופחות לסבול , והפרידה מהציפייה והתוצאות , משחרר אותך מהעתיד והמצורך שמשהו ישתנה בכלל, ומחזיר אותך שוב למה שמבקש להתגלות כאן ועכשיו ולאמת שכל מה שאתה צריך נמצא כאן עכשיו, ואתה גם מגלה שאתה מאושר.

אין צורך לרדוף למעשה אחרי החוויה ,כי שוב הכל כבר נחווה, השאלה מאיזה עומק ורובד אתה רוצה לחוות ולבחור כל פעם בתוך זה שבוחר בתוך המציאות והמגרש התודעתי שקיבלת ויכול ליצוק לתוכו תוכן פנימי.

בסוף אתה מגיע לאלמנט האש , שמתמזג עם האמת של הלב שלך, ומחובר למהות שלך במים , אתה למעשה אחד עם האלוהות, עם הקוסומוס, עכשיו אתה יכול לשחרר מהמבנה , מהזהות , לשכוח מעצמך להתמוגג לתוך ההרגשה , ולהתמזג עם מי שאתה במקור , אבל תקלוט איזה סיבוב לא פשוט צריך לעבור לפני כן , כדי לחוות משהו שאתה סה"כ רוצה להיזכר בו.

שהמציאות החיצונית מתפרקת - הספק מעלה שאלה לגבי המהות

הרבה פעמים אחרי אירועי קיצוניים שמזיזים את המציאות , אנשים פחות יכול להישען על המבנה שהם בנו לעצם , וזו הסיבה של הנסיגה והחיפוש אחרי המהות הפנימית , כי עליהם תמיד אפשר להישען מכיוון שהיא איננה משתנה ואומרת את האמת.

החזרה לשגרה שאנשים עושים אחרי כל אירוע עולמי , מעלה שאלה , "האם אני באמת רוצה לזחור למבנה הישן שלי ?" , למוכר והידוע?

יש כאלו שיגידו , למה לא , ויש כאלו שמתחילים לבדוק את ההרגשה שלהם ובודקים את התואם בין מה שהם עושים , מאמינים , פועלים , מגיבים , לבין מי שהם באמת , שהייתה להם האפשרות למעשה להתחבר לעצמם בגלל הנסיגה לתוך הבית .

אם אדם מעדיף להישאר בחוץ , הוא למעשה נשאר בתוך האשלייה והסרט ואין מגע אפילו עם שלולית מתוך מי שהוא כי את הכל מכתיב הסרט החיצוני , לא מתאפשר לו להיכנס לתהליך של היזכרות , ואז האושר והביטחון תמיד מעבר לפינה , ולא איפה שהוא נמצא פשוט.

בסוף, כולנו גיבורים בתוך הסרט של עצמינו למרת שאצל חלק זה ביבי , בסרט הזה אנחנו מגלמים אינסוף תפקידים ומדביקים על עצמנו עוד שכבה ועוד דמות, כדי לא לפגוש את הריק שבנו — את הפשטות של מי שאנחנו בלי הסיפור. כל מבנה שבנינו, כל זהות שטיפחנו, נולדו כדי לאפשר למהות הפנימית לעבור דרכם — לא לכלוא אותה. וכשאנחנו מזהים שהגיע הזמן להניח את התפקיד בצד , כמו שחקן שמוותר על עוד סצנה, עוד משהו לבנות , לעשות , ומאפשר לעצמו פשוט להיות, רק אז הלב מתגלה במלואו. אז אפשר לזכור שהחיים הם לא רק מבנה, אלא סרט שאנחנו כותבים ומביימים מחדש ברגע הזה — וכל עוד נישאר נאמנים לנשמה שמתחת לזהות, כל מבנה שניצור יישא אותנו הביתה, שוב ושוב, אל מי שתמיד היינו.

חזרה הביתה