ארבעת העונות

​

שאנחנו ממשיכים למספר 4 , אנחנו נכנסים למימד של זמן ומרחב ,  קצב ומעגליות.

​

הזמן -  אשליית ההשתנות והשער להתמרה.

ברמה הגבוהה, הזמן הוא אשליה — הבנה שנולדת מתוך הפרדה.

במישור של הדאו, הכל מתרחש בו־זמנית, במציאות חסרת־ציר, שם עבר, הווה ועתיד מתערבלים לרגע אחד נצחי.

אבל כאן, בגוף ונפש, הזמן נועד לעזור לנו לקבל פרספקטיבה על תהליכי ושינויים , הוא לא נועד “למדוד אותנו”, אלא לאפשר לנו לשים לב להשתנות. הוא כמו מַרְאָה דקה דרכה ניתן להביט במה שהשתנה, במה שגדל, הגיע לשיא או במה שכבר סיים את תפקידו ולכן יש קשר לשינויים והמעברים בין 4 העונות.

ללא זמן — אין תהליך. ללא תהליך — אין ריפוי. כי ריפוי מתרחש בתנועה, לא בהבנה תאורטית.

העבר כבר לא קיים, אבל הזיכרון שלו חי עכשיו.

העתיד כבר קרה, אבל המפגש איתו יקרה רק כשנהיה מוכנים לחוות אותו דרך הכלים הפנימיים שלנו.

כך גם ברפואה הסינית: העונות לא קיימות בנפרד — הן ביטוי של תנועה אחת,  וכך גם בגוף: הלב, הריאות, הכליות — כולם חלק ממערכת זורמת אחת.

מה שמניע את הכל זו ההשתנות — מה שנראה לנו כ”זמן”.

זמן כאיבר חושי של התודעה

אפשר לחשוב על זמן כעל “איבר חישה תודעתי”. בדיוק כמו שעיניים רואות תנועה במרחב, התודעה חשה תנועה בזמן. וככל שאנחנו נעשים עדינים יותר, המושג זמן מתגמש, אנחנו הופכים "על-זמניים", וזה מחבר אותנו ל"ממד החמישי" ולחיבור בין המספר 4 ל למספר 5 בהמשך(שנפרט עליו) , אנחנו מתחילים לחוות את הרגע כאינסופי, לחוות את העתיד ככבר נוכח, ולשחרר את העבר כעוד גרסה של עצמנו שהשתחררה מזמן.

4 העונות, הכיוונים— כולם מחזוריים. הם לא באים ללכוד אותנו בזמן, אלא להראות שהחיים תמיד בתנועה. כל רגע הוא גלגל שנע, וכל גלגל הוא הזמנה להבין שמה שמתרחש בך — תנועה של טבע שלם.

​

חוץ מנושא הזמן , יש את נושא המרחב , ברפואה הסינית ובחיים בכלל, זמן ומרחב הם שתי עדשות דרכם התודעה פוגשת את המציאות.
האדמה – כמרחב קבוע בתוך זמן משתנה

האדמה לא “עוברת” עונה — היא נושאת את העונה. היא לא רצה קדימה או נעלמת — היא מחזיקה את הכל. היא המקום שבו הזמן זורם, והאדם חי את חייו.

אם הזמן הוא התנועה, והעונות הם התחנות, אז האדמה היא התחנה עצמה, הרצפה, השדה. זו הסיבה שבחלק מהגישות ברפואה הסינית, האדמה נחשבת למרכז ולא כעונה בפני עצמה, אלא כ־“מרחב־שבתוכו־העונות־נעות.”

בהמשך הלימוד שלנו זה יסביר גם למה הטחול והקיבה אחראים על העיכול של השינויים — כי הם עוגני הקיום.

למה כשהאדמה חזקה, האדם לא נטרף מהשינויים.

ולמה כשאין חיבור לקרקע, הזמן מרגיש כמו כאוס — כי אין לו היכן להתמקם.

כך שהעונות הן ביטוי של זמן — משתנות, נעות, מתחלפות זו בזו כמו גלים. אך המרחב שבו הן מתקיימות הוא האדמה. היא לא זזה, היא לא מתחלפת, היא פשוט נוכחת. וכשאדם מחובר לאדמה שבתוכו — הוא לא נבהל מהסתיו, לא נלכד בקיץ, לא ממהר באביב ולא קופא בחורף. הוא נע עם הזמן, מבלי ללכת לאיבוד בו.

​

המרחב הפנימי – ארבעת הכיוונים והמרכז כמפת הנפש.

אנחנו פוגשים את ארבעת הכיוונים – לא רק כנקודות על מצפן , אלא ככיוונים פנימיים שבתוכם מתרחשת התודעה.

כל כיוון מגלם איכות אנרגטית שונה, מקצב אחר, שער ייחודי דרכו הנפש נעה בתוך מחזור החיים:

הן לא רק מזג אוויר — הן תנועה. והכיוונים אינם רק מפה גיאוגרפית — הם מצפן פנימי שמדריך אותנו בתוך מחזורי החיים, בתוך המעבר התמידי שבין צמיחה, ביטוי, שחרור, ומנוחה. בתרבות הסינית, כל עונה משויכת לכיוון מסוים, וכל כיוון מייצג שלב בחיים, בתהליך, ובחוויה האנושית.

מזרח – לידה והתעוררות (אביב)

הכיוון שבו עולה השמש. תנועה של התחלה, יש בה רגע קוסמי, זריחה,  ההתפרצות, התחדשות, יום חדש הגיע.

הקשר כאן הוא לעונת האביב , שמביאה איתה החוצה את כל מה שהתבשל מתחת לפני השטח בחורף, בנבט פורת החוצה וקדימה לעבר השמש, לקחת את הרעיון והרצון שהתבשל בחורף, להביא אותו לידי ביטוי.  

דרום – ביטוי, חום ואור (קיץ)

כאן מתרחש השיא. אנרגיה עולה ומתפשטת החוצה. הלב נפתח, הצ’י מתרחב עוד יוצר החוצה , האדם מוכן להיראות, זה זמן של מימוש , יש התלהבות ורצון להיקשרות.

מערב – קציר, פרידה, התבוננות (סתיו)

השמש שוקעת, והנפש נפרדת ממה שכבר סיים את תפקידו. כמו העלים הנושרים בסתיו, כך גם אנחנו לומדים לשחרר, הצ'י מתחיל להצטמצם, ויש תנועה לעבר השלמה , והפקת ערך מהתהליך ולכן משתייך לשלב "הקציר".

צפון – מנוחה, שקט, הפנמה (חורף)

זהו החורף. המקום שבו הכל נכנס לעומק – פנימה, מטה. העולם החיצוני קופא אבל בפנים משהו עמוק מתבשל כמו תבשיל טוב, הפחד מציף – אך גם מגלה את העוצמה השקטה שמתחת לפני השטח.

המרכז – נקודת האיזון (אדמה)

המרכז אמרנו,  אינו כיוון – אלא הציר שממנו יוצאים כל השאר. הוא מאפשר לנוע בין הקצוות מבלי לאבד שיווי משקל. האדמה מזינה, אוספת, מחזירה אותנו לעצמנו. זהו המקום שבו התודעה מתעגלת — שם לא מחפשים עוד להתרומם או לצלול, לא לבטא או לשחרר — אלא פשוט להיות. ⸻לכן האדמה – מאטה את התנועה, עוצרת לרגע, מרפדת את המעבר בין שלבים. בהמשך נתבונן על יכול הטרנפורמציה של הקיבה ובטחול כחלק מאלמנט האדמה , והקליניקה כמרחב טיפולים לאפשרלאדם לייצר שינוי ,

היא גם המחבר – וגם השער. היא הצומת שבה כל הכיוונים מתקרבים כדי לחזור למרכז.

​