היכרות בסיסית - רפואה סינית
היכרות עם עולם המושגים הסיני.
אז בדרך כלל שרוצים להיחשף לעולם המושגים הסיני , הכי קל להתחיל במושג המוכר לרוב האנשים על הפלנטה שזה יין ויאנג .
יין ויאנג - השפה של היקום.
כל דבר בעולם שאנחנו מכירים נע בין שני כוחות .
שחור לבן ? לא בהכרח, אלו רק הצבעים.
רק וטוב ? לא בהכרח, זו רק שיפוטיות.
יפה ומכוער? זה בעניי המתבונן.
יין ויאנג הם שני פנים שמשלימים את אותה התנועה , שבמקור שלה שלמה, כמו יום ולילה , שאיפה ונשיפה , כמו מנוחה ופעילות, הם שני ניגודים שמשלימים אחד את השני, כאשר האחד לא קיים ללא השני, כי הם חלק מאותו שלם .
מה קדם ליין וליאנג?
לפני שהיו שניים – היה אחד.
ולפני האחד – היה הדאו.
הדאו הוא לא דבר. הוא לא ניתן להסבר, לא ניתן להגדרה, לא ניתן להחזקה. הוא הריק שממנו נובעות כל החוויות , הפוטנציאל שלא קרה עדיין, אבל מתוך אהבה, בחר להתממש בעולם הפיזי.
ולכן – הדאו התגלם. הוא הפך ל־אחד – שלם, בלתי מחולק, שקט ומלא.
ומשם – אל השניים, יין ויאנג – שני היבטים של אותו אחד שלפני כן היו שלם. הם חלק מאותו שלם שלפני כן היה אחד. אבל הם לא פועלים לבד – מתוך הריק, מתוך החיכוך ביניהם, מתוך הדינמיקה והזרימה – נוצר ה־שלוש: הצ’י
מה זה יין?
יין הוא מה שנכנס פנימה, מתכנס, מתקרר, מתעבה.
הוא החשכה, המנוחה, הלחות, הירח, הגוף, הדם, העצם, הזיכרון.
יין הוא האמא, הבית,ההכלה של התנועה, האדמה שמתוכה צומח כל דבר.
ומה זה יאנג? יאנג הוא מה שדוחף החוצה, פועל, יוזם, מחמם, נע.
הוא האור, הפעולה, החום, השמש, הנשימה, החשמל, הרוח.
יאנג הוא האש, האבא שתומך בגב הילד, השמש, התודעה שמאירה את הקיום. ולמה זה חשוב בכלל?
כי כשיש איזון בין יין ליאנג – יש בריאות, זרימה, שקט פנימי. כשאחד משתלט – מתחילה חוסר הרמוניה.
עודף יין? עייפות, קור, תקיעות, דכדוך.
עודף יאנג? עצבנות, חום, נדודי שינה, לחץ.
העיקרון הזה לא קיים רק בגוף – הוא מראה איך החיים עצמם פועלים. היין והיאנג לא אויבים – הם רוקדים. איפה שיש יאנג – יש יין שמחזיק אותו. איפה שיש יין – יש יאנג שמניע אותו.
הסינים חלקו את המצבים האלו ל 4 מצבים בין יין ליאנג וגם בהמשך לחלוקה ל 4 העונות , אבל גם מצבים שמשתנים ביום יום
היאנג הקטן מתאר את תחילת היום , הזריחה ,המתחיות שראשונות של הבוקר, התנועה העדינה של ציוץ הציפורים. זה מעבר משיא היין ליאנג שמתחיל להתגבר.
היאנג הגדול או שיא היאנג - מתאר את שיא היום , השמש בשיאה בשמיים , שיא שתקשורת , שיא האנרגייה והחום. היאנג הגיע לשיאו.
היין הקטן-היאנג מתחיל להתמעט, מתחילה התכנסות אל מנוחה, האטה , שנ"ץ למי שאוהב , הירח מתחיל לעלות וחזרה לכיוון הבית והמשפחה.
היין הגדול- - שיא החושך , תנועה פנימית נסתרת מהעין , האדם בתוך עצמו , מתכונן לעולם החלימה , יש שקט , ותהליכים נסתרים מהעין.
איך זה נראה באדם ובטבע?
יאנג עודף (Yang Excess) –חום מתפרץ, תנועה שיכולה לנתק מהשורש.
מאפיינים: – פנים אדומות, צמא לחום, חום גבוה, עצבנות – קול רם, תנועה תזזיתית, נטייה לפלישה החוצה – דלקות, יתר לחץ דם, הזעה מרובה – עצבנות, תוקפנות, חוסר סבלנו.
השורש לרוב יין שלא מרסן את היאנג, או הצתה רגשית, כמו מדורה משתוללת בלי מים לקרר, אפשר לראות זאת כמו רגש לא מרוסן, שמעצים את הדרמה הרגשית והפגיעות. האיזון יגיע דרך קירור, הרגעה ופיזור של החום העודף.
יאנג חסר (Yang Deficiency) – קור פנימי, וחולשה של התנועה הפנימית
מאפיינים: – תחושת קור, גפיים קרות, הזקן שיושב על ספסל מאכיל את היונים בשמש. פיזית יכול להיות שתן צלול ורב – עייפות, חוסר מוטיבציה, פנים חיוורות – עיכול איטי, נטייה לשלשולים (אין מספיק חום ליצירת תהליכים)
יכול להיות חוסר ביטחון, רצון להסתגר, תחושת כיווץ פנימי.
השורש: חוסר אש פנימית, איבוד המשמעות, לרוב בכליות. אח כבויה בלב החורף
איזון: חימום, חיזוק יאנג, חיזוק הכליות , חיפוש אחרי השבת הנוכחות של הלב כמקור לחום.
יין עודף (Yin Excess) – כבדות, הצטברות, קיפאון, עננה של מיסוך.
מאפיינים: – גוף כבד, רטיבות, ליחה, נפיחות – עייפות, תחושת עומס, צואה רכה –
נפשית אדם נראה אפתי, אולי מבולבל ולא סגור על עצמו, קושי לקבל החלטות, תקיעות רגשית והיסוס, אנשים שנוטים לצבירה רגשית , עודך בהיקשרות , לא מאפשרים מרחק , דביקים.
בשורש: הצטברות פתולוגית של לחות/קור הדבר יכול להיראות בטבע כמו ביצה עומדת בתוך יער שקרני השמש מתאמצים להגיע לשם– מים ללא זרימה
איזון: תנועה, חימום, סילוק לחות, עידוד יאנג
יין חסר (Yin Deficiency) – יובש פנימי, חום חסר שקט, חוסר בהזנה.
מאפיינים: – יובש בפה ובגרון, סומק בערב, חום בכפות ידיים ורגליים – קושי להירדם, התעוררויות מרובות – חרדה עדינה, לב מתוח, רעב מבלי תיאבון – רזון, סחרחורות, ראייה מטושטשת,
נפשית - יותר קושי לקבל , להכיל ,הם לא מרגישים שהם מסוגלים לקבל , שום שבר הרבה פעמים לא מספיק.
שורש: אובדן נוזלים, ההזנה וכניסה לתהליכים של הכלה של הרגש, עודף פעילות רגשית או גופנית דימוי: באר יבשה – אין מים וצריך להרטיב את השורשים.
איזון: הזנת יין, הרגעת חום פנימי, חיזוק דם.
בהמשך אנחנו מגיעים ל-3 שזהו המתווך בין שני הניגודים- הצ'י.
מהו צ’י? - צ’י הוא תנועה, אבל לא סתם תנועה – אלא תנועה מתווכת, חיה, שנובעת מהמפגש בין יין ליאנג. הוא לא קיים בפני עצמו, אלא נולד בכל רגע מחדש מתוך מערכת היחסים שבין שני ניגודים.
הוא הילד של השניים, הוא הגשר, הדיאלוג, הריקוד.
כשיין פוגש יאנג – הצ’י זורם.
כשמערכת יחסים חיה הצ’י שופע.
כשהזרימה נקטעת – הצ’י נחלש, נחסם, או מתפזר.
הצ’י כדופק החיים במובן הזה, וכל מה שקיים בעולם התופעות ,מייצג תנועה של צ'י מתוך הריק.גם אם איננו רואים זאת באופן מוחשי. קול, תנועת גוף, רגש, הם ביטויים של צ’י. • אפילו מחשבה שצצה – נובעת מהזרימה של הצ’י בתודעה.
גם מה שנראה “סטטי” – כמו הר או אבן – עדיין מקיים צ’י ברמה מסוימת, פשוט איטי יותר, דחוס יותר, סמוי מן העין. כי הצ’י אינו רק חומר או אנרגיה – הוא מערכת היחסים הדינמית בין הדברים.
מערכות יחסים – הלב של הצ’י
צ’י מתקיים בכל מקום שבו יש קשר.
בין שמיים לארץ, בין הורה לילד, בין כבד ללב, בין רעיון למימוש. בין פחד לאומץ, ברגע שמתקיים קשר – מתקיים גם תיווך. והצ’י הוא התווך. הוא מחבר. הוא מווסת. הוא מאזֵן. ברגע שיין ויאנג נפרדים – יש מוות. כשהקשר נקרע, התנועה נעצרת, ואין חיים.
צ’י – תנועה מן הריק
הצ’י נובע מהדאו – מהריק האינסופי. הוא לא שייך לנו, הוא עובר דרכנו. הוא תזכורת לכך שכל דבר בעולם הוא זמני, משתנה, ומבקש תנועה. כאשר אנו מתנגדים לתנועה הזו, נוצרות חסימות.
מתי האדם מתנגד לזרימת הצ’י? • כשהוא מפחד לאבד שליטה.
כשהוא חושש מהלא נודע.
כשהוא מחזיק בזהות או בסיפור ישן.
שהוא נצמד למה שצריך כבר למות.
כשהוא בוחר לא להרגיש.
וכך – במקום לנוע עם החיים, הוא עומד נגדם, כמו אדם שנכנס לנהר – אבל מסרב להירטב. ומכאן מתחיל הריפוי: לחזור לאמון. לחזור לתנועה. לחזור למערכות היחסים שבתוכנו ובחוץ. לחדש את הזרימה, את הקשר, את השיח הפנימי.