הלב, העצמיות והאלמנט הראשי
נקודת מבט על הלב כהיכל לנשמה ולבחירת האלמנט הראשי שלה וחזרה על המקור והאהבה ללא תנאי.
.jpeg)
אז מהו בעצם הלב (XIN) ברפואה הסינית , ואיך מפרידים אותו ממושג הרגש , ומה התפקיד של הלב מנקודת מבט פילוסופית ברפואה הסינית .
אז ברפואה הסינית ישנה חלוקה של תפקודי הגוף ל 12 מרידיאנים , שאותם מרידיאנים בעצם מייצגים שלוחות של איברים בגוף שלנו , לכל איבר תפקוד ייחודי משלו , ברמה הפזיולוגית , מנטאלית ורוחנית (כי הסינים אוהבים לפרק את הדברים למימדים ושכבות). כאשר הלב בעצם הוא האיבר היחידי שכאשר כותבים את הסימנייה שלו , אין לצידה את סימניית הבשר (FLESH) , , הלב שלעצמו מסמל משהו על-חומרי ומעבר לצורה , כי הלב עצמו מתקשר למודעות האדם , ולכן גם גישות רבות לא ראו במרידיאן הלב משהו שאפשר לגשת אליו בדיקור אלה דרך עבודת מודעות .
הסימנייה של לב ברפואה הסינית זו קערה ריקה כי הוא בעצם כלי המכיל בתוכו את כל סוגי הרגשות , והרגש שלעצמו שייך בעיקר לאלמנט המים והוא אינו קבוע, זז ומשתנה כל הזמן כמו מזג האוויר , ולכן הרבה פעמים שאדם מוצף רגשית , נפגע , בטלטלה , או או בטראומה , הוא לא זה זה שמייצר את הרגש , אלא הוא נוכחות שקטנה שבתוכה הרגשות יכולים לנוע.
הנשמה זה מושג קשה להגדרה, והסינים קוראים לה ניצוץ האדם או ניצוץ המודעות (SHEN) ,ומשתייך לאלמנט האש, והיא בעצם זו שמחבורת בקו ישיר לאנרגיית האם שהסינים מתייחסים אליהם במושג (WU JI \ BIG SHEN) ויש כאלו שיקראו לזה פשוט האלוהות \ הנשגב.
ה SHEN הו ההקרה הרוחנית של האדם , והביטוי של העצמי בתודעה כשהלב הוא זה שמאפשר את החיבור למודעות הזו , והאפשרות לבהירות (כאשר הרגש הוא דימוי לעננים , ו SHEN לשמיים עצמם).
ה SHEN מושפעת ממה שעברנו , מזיכרונות , מחשבות , שישפיעו גם על איכות הדם שלנו , כי הדם הוא בעצם הביטוי החומרי לחוויות לנו, שעוברות עיבוד דרך איברים נוספים אבל מקבלים את את חותם ההרגשה ("מה הרגשתי") בלב .
כך ש ה SHEN היא סוג של נוכחות , הוא ה "אני" במודעות שלנו , התחושה שאני נוכח.
במאמרים הקודמים שתיארנו את העצמי (טיפוח העצמי), הכוונה אינה ל SHEN , וגם לא לרגשות , אלא זו הגינה שדיברנו שמכילה בעצם את שניהם . הוא כמו החלק הכי עמוק בתוך יער קדום , עם מקור מים , שאין לו שם או הגדרה, הוא מתחבר לאלמנט המים , הכליות , צ'י המקור, וה JING , זאת אומרת הוא מחזיק את הפוטנציאל כולו.
ככה שאם אנחנו רוצים לעשות סדר , ה SHEN , הוא הביטוי של ה"אני" בתוך החוויה, הוא רואה , חווה מרגיש , בוהה, נמשך , הוא אינו ה"אני" הקבוע אלא האופן שבו העצמי מבטא את עצמו דרך חוויה זיכרון רגש או מחשבה .
אמרנו שהלב הוא בעצם הכלי , זה שמארח את ה SHEN , כאשר הוא מרחב של נוכחות, עדינות ואהבה ללא תנאי.
לעומתו העצמי , המכיל ובלתי תלוי , הוא היום עצמו , שאינו תלוי בשום ביטוי , הרגשות עוברות בכל האיברים אבל כולם מתרחשים בתוך עצמי.
המים הם הזרע של עצמי , הפוטנציאל , הבסיס הקיומי.
האש היא הנוכחות החיה והמאורת שיודעת לאהוב ולא להתערב.
ה SHEN היא ההשתקפות של שניהם והדרך בה העצמי (מים) מתבטאים העולם דרך הלב .0
שאני מחובר ללב, אני נוכח.
כשאני מחובר ל־Shen, אני מודע.
אבל כשאני חוזר למים – אני פשוט קיים.
המים זוכרים למה באתי.
הלב מזכיר לי איך לאהוב.
וה־Shen מראה לי מה קורה עכשיו.
אלמנט המים הם הבסיס להכל, הם משוייכים לכליות, כאשר בכליות שוכן "השער האחורי" שנקרא ה MING MEN , הפירוש של המילה MING הוא "ייעוד".
הטריאגרמה של מים בסינית , מורכבת מ 2 קווים יינים שמכילים בתוכם קו יאנגי , הכוונה כאן שהמים מכילים בתוכם קיום של אש פנימית שמניעה אותנו מבריאתינו , משם נובעת לא רק החיוניות , אלא גם הכוונה הפנימית והעמוקה ביותר שלנו , הייעוד , הדרך , והמשמעות של הקיום שלנו כאן , כאשר הסימנייה של האש הפוכה , ומכילה התוכה קו ייני , ומסמל על כך שהביטוי שלנו בעולם נובע שמהות שלו ממשהו פנימי שקשור לחיבור עם המקור שלנו.
לגבי הרגש , ברפואה הסינית, רגש הוא תנועה של צ’י. הוא לא “בעיה” – הוא הדרך שבה התודעה מגיבה למפגש עם החיים. הרגש נועד ליצור תנועה בין העצמי לעולם, ולכן תנועה רגשית מאפשר גם ללב את תחושת המשמעות דרך הביטוי שלנו החוצה. הרגש הוא כמו גלי מים – לא נועד להישאר, בעיקר בארץ שאין פה גלים, אלא לבוא וללכת.
כאשר הוא זורם – הוא מאפשר לחיים לנוע. כאשר הוא נתקע – הוא הופך למשקע רגשי, שיכול להתפתח לטראומה עם אין שינוי לאורך זמן, או להתבטא פיזית בגוף כמחלה. הרגש, אם כן, הוא לא שיקוף של מי שאנחנו — אלא של מה שפגש אותנו ברגע מסוים. והלב, בתפקידו, לא “שופט” את הרגש – אלא כמו שאמרנו , קערה שמכילה אותו באהבה, ומאפשר לו להיתפוגג חזרה אל תוך השקט.
לעומת זאת, מהו תפקידו של הפחד? הפחד – הוא רגש השייך לאלמנט המים (למרות שכל הרגשות שייכים לאלמנט המים בגישת 5 האלמנטים, אלמנט האש מדבר יותר על ההשתקפות שלהם בחוצה והביטוי שלהם).הפחד הוא אולי הרגש הכי בסיסי, הכי קדום. אבל הפחד אינו אויב. תפקידו הוא להזהיר, לסמן גבול, לעצור לפני שאנחנו פועלים מתוך הרגל עיוור או פעולה אוטומאטית
. הפחד, ברובד הגבוה שלו, הוא שומר השער. הוא בודק לפני הפעולה (ששייכת כבר לאלמנט העץ) , האם אני באמת מחובר למהות שלי? • האם אני עומד לפעול בניגוד לדרך שלי?
כשהפחד פתולוגי – הוא משתק. אבל כשהפחד מובן – הוא מחזיר אותנו למים, לשאלה הקיומית: “האם זה שלי?” “האם אני נאמן לדרך שלי?”
בתוך מבנה התודעה: • הרגש הוא המסר – הוא בא לסמן לי , להדריך, ללמד, לכוון, להראות תנועה או חסימה. הפחד הוא הסמן כי הוא בא לבדוק נאמנות, לשאול אם אנחנו הולכים בדרך הנכונה. הלב מקבל את שניהם, מאיר עליהם – אבל לא מזדהה אלא רק מתבונן .
ה־Shen חווה אותם אך אם הוא שקט, הוא לא נבלע בהם. כאשר העצמי, המים – רואה את כל זה, ולא משתנה. הוא רק שואל בעדינות: “האם תוכל לשוב אליי?”
אז פחד כגבול – מתי לעבור ומתי להמתין?
פחד שמבקש שנמתין – הוא פחד שמגן - וזה תכף לוקח אותנו למעטפת הלב .
זהו פחד שמגיע מהמעמקים של הכליות. הוא לא בא מתוך טראומה, אלא מתוך חכמה קדומה. הוא אומר:
"עוד לא הזמן."
"עוד לא התבשל בי משהו."
"משהו בי עוד לא בשל, ואני מכבד את זה."
התחושה בגוף במצב כזה היא של עומק, שקט, חיבור לקרקע, גם אם יש רעד עדין. במילים אחרות: זה פחד שיש בו כבוד. לא פחד שמשתק – אלא פחד שאומר: “חכה רגע. תקשיב עוד קצת.”
פחד שצריך לחצות – הפחד שנובע מהסיפור
זהו פחד שבא מה־Shen, פחד נשמה , מהתודעה שכבר למדה לזהות תבניות מסוימות. הוא יושב הרבה פעמים על חוויות ישנות, דימויים, תחושות כמו “אני לא יכול”, “אני לא מספיק”, “מה יקרה אם אכשל”. זו מעטפת הלב.
אבל יש קונפליקט כי התחושבה בגוף שונה: • קוצר נשימה, חוסר נוכחות, דופק מהיר • התודעה מסתובבת סביב עצמה, אבל הלב רוצה קדימה. זהו פחד שמכסה על תשוקה, על דחף פנימי שכן מוכן להתקדם, רק פוחד להשתנות. במילים אחרות: זה פחד שהוא סימן – לא לעצור, אלא לשים לב – ואז לעבור בזהירות עם אהבה.
מעטפת הלב – מגן שמפחד לאהוב.
הפחד משינוי, מפגיעה, מחשיפה, דחייה, חוסר שייכות, בדידות – לא עוצר רק את הגוף או את התנועה קדימה, הוא הרבה פעמים עוצר את הלב. אבל הלב, במהותו, לא נסגר – הוא נוכח, פתוח, אוהב. מי שנסגרת היא מעטפת הלב – ה־Pericardium, או בראייה הרחבה יותר: המנגנון הרגשי-אנרגטי שמגן על הפגיעות הכי עמוקה שלנו. ה PC יושב מסביב ללב ומזהיר אותך , לא להיפגע! הוא זו שאומר “כאן נעצור”, “כאן נזהר”, “כאן אסור להרגיש”. והוא חשוב – היא כמו השומר בשער.
אבל לפעמים, כשהפחד הופך לטראומה, השומר שוכח שהסכנה חלפה – והוא ממשיך להחזיק את הלב סגור. כך נוצר מצב שבו: • הפחד מונע אהבה, למרות שזו הכמיהה האמיתית. • הרגש נתקע, למרות שיש רצון לחוות. • העצמי משתוקק להתעלות, אבל הכלים נשארים נעולים. מעטפת הלב – כשהיא פועלת מתוך טראומה ישנה – עוצרת את התנועה מהמים אל האש. ה־Yuan Qi מנסה לעלות דרך המחמם המשולש, לגעת בלב, לבטא את הייעוד – אבל הוא נבלם. והלב – שמבקש להאיר – נשאר כבוי למחצה.
אז מה עושים? המפתח הוא לא להילחם במעטפת – אלא לדבר איתה בעדינות. לשאול:
ממה את מגינה עליי?
אם הפחד הזה עדיין שייך להיום – או שהוא הד של אתמול?
ולזכור: הלב לא פוחד. מי שפוחד זה הזיכרון של הלב. והפחד הזה מבקש שיראו אותו – כדי שהוא יוכל להירגע, ולשוב להיות שומר גמיש – לא סוהר. בבית כלא .
במאמר על כאבי הלב אני מפרט על הקשר עושה ב PC בין המתכת למים
ישנה 5 אלמנטים , מים , עץ , אש , אדמה ומתכת, שהם בעצם פוטנציאל שיכול להתממש אצל האדם , כאשר יש בדרך כלל אלמנט ראשי שהוא יקבע את רוב התכנים שיגיעו לאותה אישיות וישפיעו עליו במשך החיים . (יש לזה הרחבה אבל נשאיר את זה לזמן אחר ) .
לכן אדם שהוא אלמנט עץ , לא יזוז ויתנהג בעולם כמו אדם שהוא אלמנט מתכת , ואדם שהוא אלמנט אש לא יציג את עצמו לעולם באותה צורה שאלמנט מים יעשה זאת , לכל אלמנט תנועה מסויימת שתומכת , מגבילה או מפזרת אלמנט אחר ולכן יש אלמנטים שיותר מסתדרים אחד עם השני ויש כאלו שסותרים ומייצרים התנגדות , קונפליקטים שמתוכם נוצרת למידה וחיפוש אחרי איזון יחסי בניהם .
הלב הוא אהבה ללא תנאי , לב פתוח , אוהב ומקבל , וכחלק מהעבודה שלנו בעולם הזה היא קודם כל ללמוד את עצמינו ועצמיותנו ולכן כחלק מזה היא למידה לאהוב את מי שאנחנו ואת האלמנט שלנו , אדם שקשה לו עם עצמו , עם האופי שלו , ועם מי שהוא , יסבול הרבה יותר מאדם שאין לו בעיה לחיות את האישיות שלו על כל צדדיה .
יש המון אתגרים בשמירה על הלב פתוח בחיים האלו , אבל מה שסוגר אותו באמת זה לא האופי שלי או האופי של האדם שמולי , אלא זה שאני רוצה ומדמיין שלי לא יהיה את האופי שלי ושלאדם מולי לא את שלו ושישתנה כבר .
לחיות את כל רוחב האישיות שלנו אומר לחיות את הרגשות שלנו , את העליות והירידות , את השנאה , את הכעס את הביקורת , האהבה , הכאבים , ההתעלות והשפלים כי אנחנו בני אדם בסופו של דבר ובאנו לחוות פה חוויה רגשית , מה שמחבר בין הגוף ללב בסופו של דבר זה רק הרגש ובלעדיו, אי אפשר להפיק חוויה רגשית שמנה אני לומד ומפיק תובנות לגבי עצמי , מתפתח מתעלה ולומד לאהוב את עצמי ואת האחר.
מכאן זה לוקח אותנו לעומק נוסף , ישנו את האלמנט ששוכן בלב , והאלמנט שמגיע מהמים , הקול העמוק של הדרך.
לנוע בין הקולות - ולחזור לאחד.
בכל אדם שוכן האלמנט הראשי – איכות פנימית שמארגנת את חוויית החיים שלו, שמקנה צבע לרגש, לקצב, לחשיבה, להתנהלות. האלמנט הזה שוכן בלב, ומבטא את ה־Xing – החותם הפנימי, הדרך הייחודית שבה האדם מביא את עצמו לעולם. זהו הקול הראשון שמדבר מתוכנו, הוא מרגיש “אני כזה”. אבל יש עוד קול, עמוק יותר, שקט יותר – האלמנט שמגיע מן הכליות, מה־Yuan Qi, דרך תעלות המחמם המשולש. זהו הקול של הדרך, של ה־Ming – הידיעה שקדמה לצורה, שקדמה לבחירה, ובעצם פרה-נטלי, של מה שהנשמה זוכרת גם כשהאדם שוכח.
שני הקולות האלו אינם סותרים – הם משלימים. האלמנט שבלב הוא הביטוי. האלמנט מהמים הוא הכוונה. האחד בוער להאיר, השני שורש שמתווה כיוון. אבל לעיתים, כאשר אנחנו מזדהים רק עם האלמנט שבלב – עם הסגנון, האישיות, הדפוס – אנחנו נעולים בצורת ביטוי אחת.
ואז מה שקורה זה שאדם לפעמים ננעל על אלמנט מסויים , ולא זז מהעמדה או נקודת המבט שלה וזה לא מאפשר כל כך שינוי.
אנחנו הופכים קבועים במקום שהיינו יכולים להיות גמישים. וכך, מתוך זהות צרה, אנו שוכחים שהעצמי, זה שמביט מבפנים – יכול להכיל את כולם. כי העצמי האמיתי – לא שייך לאש, ולא למים. הוא המרחב שממנו הם שניהם נובעים. הוא התודעה שיכולה לראות את כל האלמנטים, את כל האפשרויות, הוא מעבר לחווי ויכול לבחור, בכל רגע, מה נכון עכשיו. היכולת לנוע בין הקולות, בין הלב לכליות, בין Xing ל-Ming – היא היכולת לחיות מתוך אמת חיה, לא זהות קבועה. זו תנועה של אדם שמקשיב לעומק, פועל בגמישות, ויודע שלעיתים הלב יוביל, ולעיתים הדרך תבוא מהשקט. וכששני הקולות פועלים בהרמוניה – הלב פתוח, הפחד שוכך, האש מאירה בלי לשרוף, והמים נושאים אותנו בעדינות חזרה לעצמנו.
