שלושת האוצרות
על מושג ה SHEN , ה JING ו QI
אז אחרי שדיברנו מעט על הצ'י במאמר ההיכרות (דאו, יין יאנג וצ'י), הייתה אפשרות לעשות הצצה ל 3 רמות הצ'י (WEI\YING\YUAN) וההסתכלות על היבטים שלהם כדרכים למערכות יחסים עם העולם , עם הגוף , עם האנשים והעצמי והמקור , במאמר (צ'י ומערכות יחסים).
הצ'י נחשב לאחד משלושת האוצרות הרפואה הסינית , הוא אחראי על תנועה החיים ובעצם מחבר בין חומר לרוח, ההתמקדות במאמר הזה יהיה על המושג SHEN ו JING , הם 2 האוצרות הנוספים , כאשר SHEN הוא הכי יאנגי , שמיימי , לעומת ה JING שהכי קרוב ל"חומר". באופן כללי להיכרות עם חומרי הגוף , מהיאנג ביותר אל הייני ביותר הסדר הוא כזה:
SHEN- הרובד הרוחני הגבוה ביותר.
נפשות ה PO HUN ZHI YI - שהם רמות שונות של תודעה שנפרט עליהם במאמר נפרד.
QI - התנועה עצמה.
דם-ביטוי פיזי חומרי יותר שמחזיק בתוכו את ה SHEN וקשור למודעות לחוויה שלנו ולעולם הרגשות.
JIN YE - נוזלי הגוף- רוק, ריר, זיעה, שתן, נוזלים תוך תאיים, הם מתחלקים לעכרוים וטהורים ונשואים איתם אינפורמציה , ומהווים חלק ממרכיבי הדם ולחלוח של איברי הגוף.
JING-הבסיס החומרי ביותר לקיום, גם פיזית וגם תודעתית.
הניצוץ שמאיר את החוויה ה־Shen (神)
Shen הוא אחד המושגים הנשגבים ביותר ברפואה הסינית כזה שגם אם תנסה להגדיר, בדומה ל־Dao לא עובד כל כך כי זו חוויה.
גם ה־Shen הוא מהות שלא ניתן להחזיק , יותר להתכוונן אליה. ה־Shen הוא ניצוץ המודעות, נקודת ההשקה שבין הרוחני לאנושי, בין הנצחי לרגעי.
זה האוצר שכל נשמה נושאת עמה כשהיא מגיעה לעולם – מודעות טהורה, שקטה, אוהבת ללא תנאי. לא כרגש — אלא כ־הוויה.
הלב שאינו רק פיזי-True Heart
ה־Shen “שוכן” בלב – אבל הכוונה לא ללב הפיזי שמזרים דם כמשאבה. הוא שוכן במה שהרפואה הסינית מכנה ה”לב האמיתי” (Zhen Xin) , אותו מרכז תודעתי־רגשי־רוחני, שהלב הפיזי הוא רק ביטוי צדדי שלו. לכן, כשאנחנו אומרים שה־Shen שוכן בלב, אנחנו בעצם מתכוונים לכך שהוא יושב במרכז ההוויה של האדם. המקום שבו נולדת משמעות, שבו נוצרת חוויה, שבו מורגשת אמת.
ה־פריקרדיום, מעטפת הלב, יהיה זה ששומר עליו, שיגן, שיתווך .
Shen – "העניים של העד"
ה־Shen אינו הדמות בסיפור — אלא העֵד שצופה במתרחש. הוא לא מזדהה עם תפקידים, לא מתבלבל מזהויות, לא נלחץ מהשתלשלויות. הוא פשוט נוכח, באהבה שקטה. קשה למצוא אותו בתוך הקהל בהצגה.
כשהלב שולח את אותותיו — כאב, שמחה, געגוע — ה־Shen אינו מגיב כרגש, אלא קולט את תמצית החוויה, כמו שואל בעדינות: “מה הרגשת, יא חביבי, עלבי?” ה־Shen אינו מבקר, אינו שופט. הוא מכיר בערך של כל חוויה, גם הקשה ביותר, כחלק ממסע של גדילה בתודעה. מנקודת מבטה — אין “טוב” או “רע” — יש חוויה שדורשת להיראות, להישמע, להתממש.
ה Shen כשדה של ריבוי נקודות מבט אחד
ממאפייני ה־Shen הוא היכולת לראות את אותה מציאות ממספר נקודות מבט אפשריות בו־זמנית. זו הסיבה שבני אדם יכולים לחוות אותה סיטואציה — ולהרגיש משהו אחר לגמרי. כי כל אחד פוגש אותה דרך מסנני הנפש,מבנה תודעה, אלמנט הדומיננטי, הדפוסים, ההיסטוריה האישית. אבל ה־Shen רואה מעֵבר לכל זה. הוא זוכר את השלם, והוא מאפשר לאדם, ברגעים של נוכחות עמוקה, לחזור לתדר של אמת פנימית שקטה.
ה־Shen מתבטאת דרךהעיניים, השמיים שבתוך האדם,. לא כעין שקולטת עצמים — אלא במבט.
כשאדם חי מתוך ה־Shen – עיניו נוצצות, מבטו פתוח, נוכחותו מרגיעה. • כשיש פגיעה – במצב נפשי, בטראומה, בפחדים עמוקים – לעיתים רואים את ה־Shen “מתכסה”. העיניים כבויות, הנשמה כאילו נסוגה פנימה, והניצוץ כאילו “כבה”. אבל לא באמת. ה־Shen לעולם לא נעלם — הוא רק מסתתר מאחורי עננים, כמו שמיים שתמיד שם גם כשאין אף קרן אור.
הרגש — הוא רק מזג אוויר. הלב נשאר שמיים.
ה־Big Shen – הזיכרון של המקור בזרמים מסוימים, מדברים גם על ה־Da Shen או Big Shen — המקור, השלם, המודעות הקוסמית, המקום שאליו שבים לאחר החוויה בעולם הפיזי. ה־Shen האישי הוא ניצוץ ממנו — והחיים כאן, על פני האדמה, הם תהליך של שכחה הדרגתית ואולי… התעוררות מחודשת.
לסיכום ה־Shen הוא לא מה שצריך לרפא — אלא מה שמרפא דרכו. כשאנחנו מטפלים, נוגעים, מקשיבים — אנחנו לא תמיד “מתקנים” משהו — אנחנו יוצרים תנאים שבהם ה־Shen יכול להאיר מחדש.
יש רגעים בהם
אדם נזכר מי הוא
ואז
לא צריך כלום
.מספיק המבט
Jing – השורש השקט של החיים
אם ה־Shen הוא הניצוץ שרוצה לחוות, אז ה־Jing (精) הוא החומר שמאפשר לחוויה להתגלם.
ה־Jing יושב בצד השני של הקיום — לא בשמיים, אלא במים. הוא שייך לכליות, לעומק הגוף, לאותן שכבות שאינן זזות מהר, אך נושאות את המהות.
Jing שמיימי וארצי – בין שמיים מוקדמים לשמיים מאוחרים ה־Jing נחלק לשני סוגים.
1. Jing קדם־שמיימי (先天精) – זהו הפוטנציאל שקיבלנו מהורינו. הוא כולל את החומר הגנטי, אך גם תבנית הנפש, המטען הקרמתי, והקוד של הייעוד. לא ניתן לשחזר אותו – רק לשמר, להאט את שחיקתו.
2. Jing פוסט־שמיימי (後天精) – נבנה מתוך תזונה נכונה, שינה טובה, תנועה מודעת (כמו צ’י קונג), יחסים הרמוניים עם העולם. הוא לא רק “אנרגיה זמינה”, אלא תהליך אלכימי שבו חוויות החיים מתעכלות ומופקות ליסוד.
ה־Jing כמקור החיים וכתשתית
כאשר ה־Jing חזק – הגוף חיוני, העיניים בורקות, האדם יציב. כאשר הוא נחלש – מתחילים להופיע סימני דעיכה, השיער מלבין , עייפות עמוקה, חוסר פוריות ,ירידה בזיכרון , שבירת עצמות , פחדים קיומיים כאשר ברגע שהוא כלה – החיים מסתיימים.
לא מתוך חולי פתאומי, אלא ככיבוי של נר ששרף את עצמו בעדינות עד סופו. הפך כולו חזרה ל SHEN (אש) חזרה לשמיים.
ה־Jing כנשיאת קוד נשמתי. פיזית ורוחנית ה־Jing אינו רק תמצית גופנית — הוא הקוד של הנשמה. הוא נושא את המטען הגנטי, את כוחות הגוף, אך גם את מה שנשאר בלתי פתור מהדורות הקודמים.
תודעת המים – כמייצגת את הזיכרון
המים הם האלמנט העמוק ביותר שמכיל בתוכו את הכל, הפחד, הדממה, הפוטנציאל שממנו צומחים כל צורות החיים.
הם סוחים בתוכם אינפורמציה , שבגוף האדם מקודדת ל DNA שלנו , ולאפשרות שלו גם לעבור התפתחות , אבולוציה , כאשר הדור הבא אחרינו ממשיך להתפתח ברמת המודעות שלו.
המים מחזיקים בתוכם קשר קרמתי, אבל קארמה – לא כעונש, אלא כגל שהתודעה סוחבת עמה הלאה – מה שהאבות לא פתרו, הבנים יחוו.
וזה הרעיון של "גלגול" ,ו Jing כחומר שמכיל זיכרונות נשמתיים שהולכים ומתבשלים בין דור לדור, בין גלגולים שונים, עד שהם מבשילים להבנה. ילד שנושא בתוכו פחד לא מוסבר, או נטייה פיזית מסוימת, לא תמיד מגיב למה שקורה עכשיו — אלא למה שמוטמע בו מאז ומתמיד.זה ה Will – הרצון העמוק לפגוש את החיים ברפואה הסינית, הכליות נושאות לא רק את ה־Jing — אלא גם את ה־Zhi (志) – הרצון, או כוח ההתמדה. זהו לא רצון אגואי רגעי, אלא רצון שקט ועמוק לחיות את הייעוד.
כאשר Jing חזק – הרצון פנימי ברור, האדם לא מוותר בקלות. כאשר Jing חלש – יש חוסר מיקוד, חוסר זיכרון של “מה אני עושה כאן בכלל רבאק?”.
כחלק משייכותו לאלמנט המים הוא לא מבקש במה. הוא לא זורח כמו אש. הוא לא מתפרץ כמו עץ. הוא פשוט שם – שומר על החיים כמו שורש ששוכן באפלה. וכשאנחנו מקשיבים לו — אנחנו לא ממהרים. אנחנו לא מתפזרים. אנחנו זוכרים, ומשם, מתחילים באמת לגדול.
Shen ו־Jing – השתקפות של הנשמה בין שמיים לארץ
יש שיאמרו שהחיים מתחילים בגוף, ויש שיאמרו שברוח. אבל האמת? הם מתחילים ב־שניהם.
ה־Shen יורד מלמעלה כמו ניצוץ שמבקש לחוות, וה־Jing עולה מלמטה כמו מים שזוכרים הכול, ושניהם נפגשים בתוך האדם. ה Shen – הרוח שמביטה מהשמיים
ה־Shen הוא הצופה האוהב. הוא לא בורח מהחיים – הוא בוחר לרדת אליהם. הוא מביט דרכך – העניים שלכם זה שהער אליו.
הוא זה ששואל ברכות: “מה הרגשת, בתוך כל זה?” הוא לא רוצה שתהיה “מושלם”, הוא רוצה שתהיה נוכח. הוא רואה את כל החוויות שלך – הצחוק, הכאב, הבלבול, הפחד – ומתוך כל אלה, הוא רק מבקש דבר אחד: שלא תסגור את הלב. תאמת אתגר לא קל , יש כל כך הרבה אירועים במשך היום הוחיים עצמם שיכולים לסגור לנו את הלב.
Jing – המים שמזכירים את השורש
ה־Jing הוא הכלי שמכיל את החוויה. הוא הזיכרון של הדורות, הטראומות, הסודות המשפחתיים, הקארמה שנטמעה בתאי הגוף והנפש. הוא לא רק שומר על החיים , הוא שומר על הסיפור של מי שאתה, כולל החלקים שלא סיפרת לעצמך. כולל הדברים שההורים שלך לא הצליחו לעכל, הפחדים שהועברו, והחלומות שלא מומשו. וכשאתה מקשיב לו – אתה שומע את הייעוד שלך עולה מבפנים, לא כפקודה, אלא כתחושת אמת.
רוח ומים – מפגש של נצח בתוך הרגע
ה־Shen רואה את החיים מהעין השלישית. ה־Jing זוכר את החיים מעומק העצמות. האחד מתבונן, השני נושא. האחד חולם, השני מתגלם. וכשהם נפגשים — ה־Shen מזכיר ל־Jing למה הוא בחר להתממש, וה־Jing מחזיר ל־Shen את הקרקע שעליה יוכל לשכון.
אז מהו הריפוי שנשמה מבקשת ? הריפוי הוא כשהשמים זוכרים את האדמה, כשהלב אינו נפרד מהשורש, כשהנשמה אינה רק אור , אלא גם מים עמוקים שזוכרים את הדרך. ריפוי קורה כשאדם מחזיק את עצמו גם ברוח וגם בגוף, כשהוא מבין שמה שחווה – אינו טעות, אלא שיעור של אהבה נצחית שבאה להיזכר בעצמה. וככה אש ומים מתאחדים. לא כדי להילחם. אלא כדי ליצור אדם שלם – כזה שזוכר את השמיים, אבל חי על האדמה, עם לב פתוח ושורשים עמוקים.
