הריאות והמעי הגס
הריאות והמעי הגס בראי מערכת המרידיאנים הראשיים
אז עם השנים כאשר התפתחה לה תורת הערוצים הראשיים בתקופת שושלת סונג , המרידיאן הנבחר לפתוח את הסדר הכרונולוגי בפרספקטיבה הזו הם הריאות , הנשימה הראשונה , "תחילת היום" או "תחילת החיים" ,זה המרדיאן בו אנחנו "מודדים" את החיים של המטופל בלקיחת הדופק, ושעת שיא רמת הצ'י שלו היא בין 3:00-5:00 בבוקר , הריאות לקחו על עצמם את תפקיד הנשיפה והרעיון הפילוסופי שכדי להתחיל משהו חדש, קודם כל צריך להיפרד מהדברים שאני מחזיק בעבר , ולכן הקשר שלהם לאלמנט המתכת, פרידות,שחרור של תפיסות ישנות , מחשבות ,קשרים וציפיות שאנחנו מחזיקים בתוכנו שמפריעות להתחלה של יום חדש בחיינו.
היום שמלמדים על הערוצים הראשיים , הם נלמדים כענפים והתרחבות של האיברים הפנימיים , זאת אומרת ברגע שאנחנו מבינים את הבעיה של הזאנג - פו , או בעיה של אלמנט מסויים שאדם סובל ממנו , אתה תשמש בהתאם לכך במרידיאן המתאים , ואז אפשר לראות גם את החיבורים בין האיברים , אלמנטים , ואיך הם משפיעים אחד על השני , בנקודת המבט שאנחנו מציגים כאן זה לא מסודר בצורה הזו אלא כתהליך משתמשך שמתחיל בריאות והמעי הגס , ממשיך לקיבה ולטחול , לב ומעי דק , עד שמסתיים בכבד, ויש להתפתחות הזו משמעות מבחינת ההסתכלות הפזיולוגית , אנרגטית, פסיכופזיולוגית ופתולוגית.
חשוב לציין שבמרידיאנים הראשיים זורם בעיקר צ'י פוסט נאטאלי , זאת אומרת הסתכלות על משמעות דרך החייים שלנו אחרי הלידה , ולכן גם מראה לו גם על המבנה והצורך של האדם בהתפתחות שלו מרמת ההישרדות (נשימה עיכול ושינה), ולרמת האינטראקציה (לכולנו יש שיעורים , כאבים , מערכות יחסים וקונפליקטים) , עד להבדלה (חיבור לעצמיות, הגדרת הזהות לפי האתגרים, היכולות , המשיכה והגשמת הייחודיות שלנו)
במאמר של היכרות עם המרידאנים הראשיים , פירטנו על אופן העמקה של מחלה וציינו שהריאות הם הדבר שפוגש לראשונה את אתגרי החיים , והיכולת שלהן להביא אותנו "החוצה" או במושג המוכר יותר - "לחיצון". אפשר לראות את זאת כמסתכלים עליו כמרידאן שמתחיל בעצם במרכז של הקיבה , מרכז האדם , כמרידיאן פנימי, ויוצא לאחר מכן החוצה למפגש עם המציאות החיצונית (מרידיאן חיצוני) , המציאות מביאה איתה אינפורמציה ואירועים שחוזרים חזרה לכיוון העולם הפנימי שלנו לעבור עיבור בתודעה שלנו דרך תחושות, רגשות , ומחשבות.
הקיום עצמו הוא ריק , והעובדה היחידה היא שהכל משתנה כל הזמן, רוח יוצאת מתוך הריק , מזיזה את המציאות ומביאה שינויים שאת התוצאות שלהם רואים לאחר השינוי, כאשר מגיעה "רוח" או במילים אחרות אתגר מבחוץ שאנחנו בעצם מתקשים להתמודד או להשתנות מולו נוצר המושג המוכר "רוח קור" , שבעצם בא לבטא רעיונית חוסר יכולת או פחד להשתנות מול סיטואצייה שמתרחשת בהווה שלנו , לכן אדם קופא או נעצר או מחפש משאבים להתמודד מול אותו מצב.
כאשר אדם בעצם מתקשה להשתנות מול המציאות החיצונית , שורש הסיבה בדרך כלל תהיה פחד מכיוון שאין לדעת מה ההסכמה לשינוי תביא איתה,יש פחד מאי וודאות , אולי איבוד השליטה או פחד להרגיש, ולכן השיח הפנימי מול אותו שינוי מתנהל קודם כל ברמת המחשבה (שמיים) לאחר מכן ברגש (אדם -ST מרכז הקיבה), ואחר מכן יורד למופע במציאות הגשמית (ארץ) , זאת אומרת שבתוך התודעה שלנו מתקיים דיון בין גורמים שונים (רגש , שכל , הגיון , אינטואיציה, לב, עצמי, נשמה) על הגבולות , יכולת ההכלה , הרצון, הצורך של שמירה על העקרונות והצרכים והמבנה שלי, מה שמביא אותנו להתעסקות בצורה (לפעמים התעסקות יתר), ששייכת לאלמנט המתכת, כי זה האלמנט שבא לעשות "סדר".
המתכת מגדירה מה נכון ומה לא נכון, מייצר שיפוטיות , הפרדה , ביקורת , ועולם ערכים שמגיע לרוב מהחברה והסביבה בה אנו חיים (רוב החוקים וההגדרות מגיעים מתוך אלמנט האדמה שמחבר אותנו לסביבה, החברה והקהילה שאנחנו גדלנו או חיים בתוכה, וחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו ומה שיעצב אותנו, בהמשך המתכת מזקקת את מה ש"נכון" לאותו אדם על ידי הפרדה ומרחק כדי לבנות מסגרת מתאימה,לזהות וההגדרה עצמית שמתעצבת באלמנט המים והגדרת "מי אני" של אותו אדם).
לכן כאשר מגיע אתגר מבחוץ שמאתגר את מערכת העקרונות ,את המוכר ,מאתגר את איך אני חושב ומדמיין שדברים אמורים להתנהל, כי אנחנו בני אדם ומחפשים אחרי הנוחות והצורה שתעניק לנו את הנוחות, אבל רוחות המציאות תמיד מאתגרות את הסדר הקיים, את הצורך בשליטה על המציאות החיצונית ואיך דברים "צריכים" להיות, כתזכורת שכל הזמן החיים בשינוי מתמיד.
יש לאדם תמיד בחירה חופשית איך להתנהל מול שינוי במציאות , הוא יכול לקפוא , להתנגד , לקום וללכת , להתעלם, לבוא לקראת, לזרז אותו, להדחיק או ולהפנות מבט, כל בחירה היא חופשית ויש לה את ההשלכות שלה ואיך זה ישפיע על תנועת הצ'י באדם.
שאדם בוחר שלא להשתנות עם המציאות או בעצם "עוצר" או "מאט" את התהליך , זה מייצר אנרגיית קור, למשל יש שינוי , זה מפחיד, הזיהוי של השינוי מפורש על ידי האגו באלמנט מתכת באדם כאיום על המרחב שלו , על המבנה שלו, על היציבות שלו , על מה שהוא יודע , זו תפיסה מרמת ההישרדות שמעוררת את מערכת החיסון, וזו הסיבה שהריאות שולטות ב WEI QI , צ'י המגן , שצריך בעצם לצאת החוצה לחיצון להגיב למשהו ש"מאיים" עליי, זה יכול להיות מזג אוויר קר , אבל יכול להיות גם אדם או אתגר שמאיים על היציבות או תפיסת העולם שלי ולכן התגובה שלי במקום קבלה ושחרור היא פחד ואיום על המקום שלי. שמערכת החיסון שלי תקינה היא מזהה גם "אינסקטיבית" מה טוב לי למערכת ומה לא אבל זה חייב לעבור דרך התנסות חוויתית ולא רק כרעיון.
המופע הפתולוגי יהיה כמו רוח הקור שאנחנו בדרך כלל מכירים , תחושת קור וצמרמורות (כתוצאה מהתקיעות של ה WEI QI) , חום מדיד , מזלת שקופה (הקור תוקע את תנועת הנוזלים) , והימנעות מקור (ההימנעות מקור היא תגובה הפסיכוסומטית של הגוף נגד השינוי.
הדופק יהיה שטחי , אולי איטי , ובדרך כלל בעמדה של המתכת אבל לא בהכרח, שאנחנו מודדים דופק בגישת המרדיאנים ולוקחים דופק של כל 3 העמדות יחד , לפעמים נרגיש את כל הדופק מאותגר ברמת החיצון , ועדיין נטפל במרידיאן הריאות , כי יש עליהם נקודות יחד עם המעי הגס שיכולות לעזור לעודד ייזוע (השילוב המוכר של LI4 LU7), זיעה זו גם דרך לפרק אנרגייה החוצה, וזו הסיבה שבמהלך של חולי כאשר אנחנו רוצים להיפטר מעודף חום של המערכת אנחנו מנסים להגיע למצב של ייזוע של האנרגייה החוצה, שהדופק בחוץ (שטחי) זה מראה על תנועה החוצה, או משהו פנימי\קונפליקט שהאדם מתמודד ומתעסק איתו ומבקש פיתרון ושחרור, הריאות מאפשרות את היציאה הזו החוצה, השאלה היא גם ברמת הצ'י והכח שיש לאדם, לא תראו אדם עייף ומרוקן רוצה לצאת ולפגוש אנשים או להתמודד כרגע עם המציאות בדרך כלל , אלא בדרך כלל ירצה לסגת פנימה לבנות את הצ'י.
אז הריאות מנהלות את השיח שלנו עם החיצון , והרבה פעמים יש לנו שיח שהוא תגובתי ואינסטקטיבי , לכולנו יש דפוסים , תנועות , תגובות בחיים שאנחנו פועלים מתוך אינסטינט או התנהגות שטמועה בנו שלפעמים אנחנו מרגישים שהוא מעבר לשליטה שלנו, ורק אחרי שפעלנו אנחנו קולטים את המהלך התגובתי והלא מודע שקרה ואולי גם רוצים לשנות אותו ולפעול בדרך אחרת בפעם הבאה, כי אנחנו בכל זאת בני אדם ולא מודעים לכל מה שמציף את התודעה שלנו ,אחרת הלב שלנו היה מתפרק ומתפוצץ וזו הסיבה שיש המון איברים שמצבעים סינונים מתוך החוויות האישיות שלנו כדי להגיע לנקודה שממנה נוכל להפיק תובנה אוהבת בלב.
התחלנו במרכז הקיבה , מרכז האדם , הקיום הפוזט נאטלי בחיים האלה , הסינים כך הסתכלו על החיים - שהכל מתחיל במרכז , הפרוש של סין הוא לא CHINA כמו שאנחנו מכירים אלא ה"הבירה המרכזית" . משם אנחנו ממשיכים ל ST25 שפוגשת את המעי הגס , שהשם הקדום שלה היה BU YUAN - "הנקודה שעוזרת לחזק המקור" , BU זה לחזק , והכוונה כאן היא להביא הרגשה טובה לגבי איך אני מרגיש לגבי מי שאני במקור :) וככה בעצם הריאות מתחברות לקונסטיטוציה אנרגיית הכליות, משתדלים לנשום על למטה...
שאנחנו מגיעים למעי הגס ,שמתחיל מבחוץ חזרה פנימה (LI1) , אנחנו מבינים שיש פה תנועה אחרת שמחזירה אותנו במעלה המרידיאן חזרה לכיוון הפנימיות של האדם לכיוון ST12 , פגשנו את המציאות ואנחנו מתחילים לעבד תחושות, אינפורמציה שמקישה על העולם הרגש והמחשבה שלנו.
צריך לזכור שמרידיאן הריאות והמעי הגס התחילו מהקיבה , התזכורת היא שכל מפגש עם המציאות החיצונית מתחיל בסופו של דבר מתוכי, ההפרדה שהאלמנט מתכת מייצרת היא אשלייה שהכרחית בשביל שאדם יוכל לעשות הפרדה ולהבין את התפקידים השונים בתוך המציאות שבסופו של דבר מתקיים בתוך עצמי, בו בזמן שנקודת מבט של המודעות מכירה באחדות מכיוון שכל שיקוף שמגיע אליי מבחוץ הוא גם חלק ממני.
הוא המרידאן הראש שעולה חזרה לכיוון השמיים , לאורך היד , הכתף , לראש וגם נפגש עם DU MAI, SMALL INTESTINE, ועם ה ST .
זאת אומרת יש דברים שמתחילים להיכנס פנימה , לתוך העולם הפנימי (דרך ST12), ויש דברים שאנחנו משאירים "בחוץ" , או "בחיצון", שנדבר על מרידיאן המעי הדק בהמשך , נבין שאחד התפקידים שלו (לא רק הוא) , הוא התעסקות במושג שממש חשוב להכיר ברפואה הסינית שנקרא LATENCY , אלו האיזורים בגוף שבהם אנחנו מחזיקים טראומות , ואנרגיית תקועה שלא נפתרה או עברה טרנספורמציה עדיין , במוגשים פסיכולוגים אפשר לקרוא לזה הדחקה , דיכוי , או התעלמות , ובדרך כלל איזורים שאוגרים בהם "צ'י חבוי" , הם איזורים גרמיים כמו כתפיים , סינוסים , מפרקים כמו הסאקרום והסקאפולה . הכוונה היא לדברים שנמצאים מחוץ לרמה המודעות שלנו כרגע או לחלופין לא היה לנו בזמן הפגיעה \המפגש עם ה"רוח" כרגע את הצ'י , הדם , הכח המשאבים והיכולת להתמודד איתם , ולכן יש לכל מרידיאן את האפשרות לתקשר עם מרידיאן אחר ולהיעזר בו כאשר אין יכולת להתמודד עם מצב מסויים בתוך האדם, מנגנון נפלא וחכם מאין כמוהו.
שאנחנו מסתכלים על מרידיאן המעי הגס מבחינה פתולוגית , אנחנו עדיין בעיסוק של התקשורת שלי עם העולם החיצון רק שמבחינה אנרגטית יש מעבר מטיפול ברוח קור , לטיפול במצב של רוח חום.
מבחינה מערבית זו ההגדרה , לנגיפים , וירוסים , פטיריות שמגיעות מהעולם שבחוץ, בדרך כלל מצבים של חום ולחות חיצוני יתבטאו כמחלות עור מסויימות , גרד ,
פזיולוגית הריאות והמעי הגס מאפשרים לנו את היכולת להיות ערניים לעולם שבחוץ, היכולת להתחבק ולהרגיש אתו , זה הקשר שלנו לעור , הרמה הראשונה שבא אנחנו מגיעים למגע עם העולם, פרויד ראה את העור כאיבר הראשון שאדם מפתחת בו פתולוגיות בגלל הרגישות של העור כאיבר,והיום אנחנו בעולם מפוצצת סטימולציות שאנחנו נותנים לדבר שבחוץ , לסטימולציות , ולאירועים להשפיע עלינו, ולכן אפשר גם לראות שהמעי הגס מטפל בבעיות והתפרצויות של מחלות עור , כמו הנקודה LI11 , LI6 . הם מייצגות את הרעיון הבנאדם יותר מדיי מתרגש מסימולציות חיצוניות, שמראה על חוסר איזון במרידיאנים האלו , רק גם לזכור את האפשרות שזה יכול להיות גם מסטימולציות פנימיות , כמו הרגשות (ST) , אבל אפשר להבין איך לפעמים שהעולם הפנימי של האדם תחת סטרס ומייצר הרבה חום , הדרך שלא לבטא את זה החוצה היא דרך העור .
אחד הדברים שגורמים לייצור חום בחיים הוא התנגדות , כששני עצמים נפגשים, מתחכחים , זזים אחד עם השני , ישנה היווצרות של חום , אם פתולגי ואם חום בריא להנעת תהליכים וביטוי של המערכת הפנימית שלנו.
אם אני מתנגד לשינוי שצריך לקרות בחיי , אני בעצם יכול לאורך זמן לייצר חום מעצם ההתנגדות שלי וקבלה של המצב החדש או השונה, החום יכול לחדור לאורך זמן לתוך המערכת (חום חיצוני שהופך פנימי או להפך) ולהשפיע על רמת הסטרס, והלחץ מול אותו גורם חיצוני, לפעמים זה נכנס פנימה ואדם מתחיל לתסוס בתוך העולם הרגשי שלו (SP\ST) או שזה יכול להיות גם חום שמופנה החוצה (LI), למשל אני רואה אדם שנמאס לי ממנו ואני חושב שהוא זה צריך להשתנות , מה שלמעשה מגביר אצלי את הסבל, חוסר השקט שלי , הביקורת שלי עליו, מגרד לי שאני רואה אותו או שאני הולך לקום שאני לא מעוניין להיות בו, ומראה לי שאני למעשה זה שלא מסוגל להשתנות, מגרד לי רק מלראות אותו.
המעי הגס מביא תנועה שמאפשרת להתחבר לשחרור של ההתנגדות , של הביקורת , העצירות , לייזע את החום , אי השקט וחוסר הנוחות שיש לי מול גורם חיצוני מעודף ביקורת ונסיון לשלוט באותו הדבר שמשקף לי משהו בתוכי , ולהתחבר יותר לקבלה ושחרור בעיקר של עצמי.
LI11 היא נקודה שמדקרים אותה אדם נמצא במנח של מין חיבוק של עצמו , אי אפשר לדקור אותה שאדם עם ידיים ישרות כי אז הנקודה לא נוצרת, אדם יושב אצליכם בקליניקה EMBRACING HIMSELF , זה סוג של מודרה ומנח שגם משדר משהו לגוף, ותודעתית הרעיון של המטפל כאשר הוא דוקר את הנקודה.
בימי קדם של סין העתיקה,אנשים שהיה להם קשה עם הסביבה לפעמים הפכו נזירים כדי להתרחק מהתרבות , הסביבה והקהילה כדי למצוא גרעין של עצמיות ברור, אבל צריך לבדוק למה אדם צריך להפריד את עצמו לפעמים?
אולי מאכזבה מהעולם, אולי רצון למצוא גאולה ממקור דתי או רוחני, עצבות, צורך להשתחרר מכבלי המשפחה , אתה עוזב מערכות יחסים משמעותיות כדי להפוך לנזיר או להתסובב בעולם.
בגישות כמו בודהיזם , דאויזם , וגם קונפוציוניזם , הנסיון להפריד את עצמך לגמרי מהחברה זה סוג הרס עצמי, מכיוון שהזהות ומי שאתה זה בגלל החברה והתרבות אליה אתה שייך, ואז תנועת ההפרדה הזו היא לא בכרח ממקום של מודעות ורצון לחיפוש עצמי אלא בריחה והדחקה של המציאות .
.jpeg)
באלמנט המתכת מתאפשרת היכולת לשחרר משהו שאין לי כבר צורך בו, ולהתחבר ולמעלות, היכולת , ונקודת המבט שמגיעה משם והחשיבות של החיבור לאנרגייה שמביאים מרידיאן הריאות והמעי בגס:
"שחרור לחיצון"- שאני משחרר משהו שאין לי צורך בו , אם עיקרון , מחשבה , ביקורת על נושא או אדם מסויים , הריאות בעצם מגלות לי שאין לי באמת מה להחזיק כל כך חזק במה שאני יודע או חושב, מכיוון שאנחנו בני אדם ואנחנו מתפתחים כל הזמן, ומה שאני חושב היום על משהו יכול כבר להשתנות כבר ביום שלמחרת, הקיבעון המחשבתי לא מאפשר פתיחות לדברים חדשים להגיע לתוך החוויה שלי,אבל אם שחררתי "לחיצון" , אפשרתי לנשימה להיפתח , ולקבל את הצ'י החדש שמגיע אליי (הריאות אחריות על ה RECEPTION OF QI ) , אז זכיתי ואוכל להתחבר לידע או נקודת מבט חדשה.
פגיעות ורגישות יתר-אנשים שנפגעים בקלות, ורגישים מאוד לכל מה שקורה בסביבה שלהם , הרבה פעמים מפתחים בעיות של נשימה ועור , גרד , התעטשויות, סינוסיטיס, ה WEI QI כל הזמן ער לכל מזלג שנופל , אנחה של מישהו , או אנרגייה של כל הסובבים אותו בחדר ותחושת הגבולות לא ברורה, לכן יש חשיבות לוויסות של צ'י הריאות אצל אנשים כאלו, מכיוון שכל דבר יכול לעורר את המערכת שלהם ואם הם במצב של חולשה כל הערה יכול לעורר פגיעות ובכי.
סליחה-נקודות כמו LU1 LU8 LU7 עוזרות להתחבר לאנרגייה הזו, סליחה היא אחד הכלים הכי חזקים לגדילה בעולם הזה, אדם שנפגע מאדם קרוב , ממערכת מסויימת , או נקלע לסיטואציה שבה נפרצה לו כל מערכת ההגנה והביטחון שהרגיש מול אותו אדם, מערכת או קבוצה, מעוררת אצלו מהלכים של פגיעות התגוננות , האשמה , קורבנות ורצון אולי לנקמה או צדק.
אותו מהלך של קורבנות ("מה עשו לי איך עשו לי") , והאשמה ( "זה הכל בגללם , בגללו נכשלתי"), גם כן יכולה לייצר רוח חיצונית מכיוון שכרגע אותו אדם קודם כל מעניק כח ושליטה לאדם מחוצה לו, ועוד לא מוכן להיכנס לתוך עצמו ולהתחיל מהלך של למידה מתוך החוויה , יש התנגדות וצורך לזרוק את הדברים לחיצון ולא לקחת אחריות על הסיטואצייה וללמוד ממנה, ברגע שאדם מזהה שהוא יכול להשתחרר מהחשיבה הקורבנית והמאשימה, אין לו צורך לצאת למסע של צדק, שזה מהלך שמאוד קשור לאלמנט מתכת, שמסתיר מתחתיו את האמת שהיא בסופו של דבר נקמה בצד השני.
הסליחה היא חשובה, קודם כל לעצמי , הכרה בכאב שלי , שהרבה פעמים זה הכאב של איך נטשתי את עצמי בתוך הסיטואציה, הסליחה היא זו שמאפשרת לבנות משהו חדש ומערכת יחסים חדשה בתוך עצמי, אחרת אם אדם לא סולח , הוא יכול לעזוב 1000 מערכות יחסים אבל הוא בונה על משהו ישן שיחזיר אותו לאותה הנקודה והמשך של מה שהיה.
ציפיות-EXEPECTATION , מקבילות מעניין למילה ציפיות באנגלית היא EXEPACTORATE \ "לכייח", אפשר לראות את הקשר בין הרעיון של לכייח , להשתעל , לשחרר את הציפיות שיש לי , ציפייה זה משהו שהמיינד שלנו מביא איתו למערכות יחסים , התנסויות חדשות , פרקים שונים בחיינו , וזו במילים אחרות המצאה של אנשים עם צורך בשליטה .
שאדם מגיע עם ציפיות מהצד השני להיות משהו, לענות על צורך מסויים , לשנות את עצמו , הוא בעצם בהתנגדות וחוסר קבלה של הצד שני , מכיוון שאלמנט המתכת לפעמים רוצה מענה על הגדרה , וודאות מהחיים מה שלא מאפשר זרימה אמיתית.
הריאות גם כן מחברות אותנו לשחרור מציפיות מהמציאות והאנשים שמחוצה לנו , ומה שחשוב שבאמת הוא להוריד לפעמים את הציפיות מעצמנו להיות משהו בעולם הזה שהוא לא אנחנו.
LU1 מתאימה בדרך כלל במצבים יותר של יובש , LU2 יותר למצבי של לחות .
ההבדל בין שחרור לסליחה - שאדם באמת סולח הוא יכול לחזור לתוך אותה מערכת יחסים שהיה בה פגיעות ומרחק (במידה וגם הצד השני שחרר מהציפיות שלו ) , ולחזור ולתת מעצמו באותה מידה כמו לפני כן , קיבלת את מה שהאדם עשה , פגע בך , אבל אתה מבין וחוזר לאותה מערכת מתוך אהבה .
לעומת זאת שחרור , זה שאדם מזהה את הפגיעות , את חוסר האיזון בין קבלה לנתינה , את העובדה שמערכת היחסים הזו כבר לא משרתת אותו , ולכן הוא משחרר ואין לו רצון או צורך לחזור לאותה מערכת יחסים, אם עבודה , חברות , מסגרות , זוגיות.
הריאות והמעי הגס אחראים גם על התנועה של הנוזלים , ולאורך הספרות העתיקה, חוץ מהכליות גם הם קיבלו על עצמם תפקיד ששייך ל"שליטה במעבי המים".
שאנחנו מדברים ע שליטה במעבי המים הכוונה היא לזרימה של של האדם בתוך החיים שלו , אנשים שיש להם חוסר שליטה על הזרימה של המים שלהם (שיכולה להתבטא למשל בבצקות , בריחות שתן , דליפות ועודפים של נוזלים באיזורים שונים בגוף) מראה על איבוד יכולת אנרגית היאנג של אותו אדם לנהל ו"לסדר" את החיים שלו .
מים זה אלמנט ששייך לרגש וכאשר הרגש מפוזר , לא מונחה , התודעה מובלגנת , ויש עננים של חוסר בהירות זה יכול הרבה פעמים להיות מחוסר תפקוד של הריאות , המעי הגס , הכליות או המחמם המשולש , תלוי ברמת העומק.
הביטוי לכך הוא סיפור הבריאה הסיני , שמסר על YU THE GREAT , שהיה צריך לכבוש את השיטפון ,הסיפור דומה לזה של נוח ובניית התיבה רק פה במקום נגר קיבלנו אינסטלטור שמיימי .
המלכים SHUN ו YAO שלטו יחד על כס המלכות , אומרים שהיו מוארים כל כך רוחנית , שחלקו את הכס מלכות יחד .
הם פנו ל YU THE GREAT , מכיוון שהעולם היה מוצף ובכאוס (אלמנט המים ) , ופנו ל YU , YU הגיח כגיבור ויצר חורים אדירים בתוך סלעי ענק כדי לנקז את המים והשיטפון שהציף את הארץ עד כדי כך שאנשים היו צריכים לגור על העצים.
הרעיון בהיכרות עם הסיפור הוא להבין את הקשר להיסטוריה של סין ואין זה השפיע גם על ההסתכלות על מרידיאן הריאות, הייתה הצפה של מים , ולכן היה צריך לייצר תעלות (שמשולות למרידיאנים) , המים הגיעו מתוך סופות גשמים קשות , שגרמו לכאוס , ואפשר להגביל את זה לעולם הרגש כאשר אנחנו מוצפים , מרגישים מבולבלים , אבודים ,אלמנט המים בעודף ואנחנו ומנותקים מהאדמה שלנו (מים מעליבים אדמה ומתכת), אפשר לראות את הקשר לסיפור דרך הנקודה הראשונה שרואים על המרידיאן של הריאות היא דווקא LU2, לפני שהוסיפו את LU1 , ושמה הוא "שער לעננים" , והיא נקודה נהדרת לפיזוז עננות רגשית , מצבים של לחות וליחה בריאות שגורם לערפול חושי .
בהמשך אפשר לראות נקודות כמו XIA BAI - LU4 , שמראה על הצורך לפעמים להביא "גיבור" מתוך עצמינו כדי לקחת את השליטה חזרה לחיים שלנו , JIN GU-LU8 "תעלת ניקוז, או YU JI-LU10 "בטן הדג". נקודות עם שמות שמראות לנו את הקשר הנפלא לסיפור הבריאה , והרעיון של היכולת של הריאות בתפקודם הבריא לעשות את תפקוד "השליטה על הצ'י" (לעומת הכבד שמהרמן את הצ'י ויותר שומר על זרימה הרמונית), בשביל מה לשלוט על הצי? כדי להרמן את מעברי המים ולהוביל את האדם בנתיב ש"סודר" לו עוד לפני שהגיע לכאן.
אז המים הולכים לאן שיוכלו להתקבל וזה גם מקשר אותנו לנושא של ה RECEPTION OF QI , הריאות מטפלות בקבלה של החיים , זאת אומרת ברגע שה PO , מחליט שהוא רוצה חיים , הוא מחפש JING לבוא אליו , עכשיו שה PO החליט זאת אנחנו מתכוננים להפתעה כי בחיים יהיו דבר שעומדים להיות "טובים" ו"רעים" , וזה החוזה שניהלנו לפני כן ולכן גם מתכת מטפל בשיפוטיות , בחוזים , בארגון וסדר , זה נכון , זה לא נכון , זה צריך להיות ככה , כל הסיבובים המתכתיים של המיינד , מה זה אומר להיות צודק , נכון , פייר.
למי אין לפעמים בלאגן וקטסטרופה בחיים ? מי לפעמים לא מרגיש שהוא "חיי על העצים" ? כי ככה זה, החיים זורמים בדיוק כמו מים , ומים מסוגלים להגיע למקומות עמוקים , מלוכלכים, מטונפים וחשוכים , אלא מקומות שאין ברירה וצריך להגיע אליהם כי חלק מהמטרה היא לשטוף ולהאיר את המקומות החשוכים בתוכנו, אם לפעמים על ידי בכי , ואם לפעמים על ידי אהבה , קבלה ומודעות.
אנשים שעוברים משברים ואסונות חווים שהחיים לא היו פיירים איתם , ולפעמים נתקעים בתודעת הקורבן , המתכת נתקעת על הצורך בצדק בשוויון ואדם נשאר "מסכן", אבל שהריאות מאפשרות שחרור וזרימה של מעברי המים הם עוזרות להתחבר להבנה שכחלק מהחיים ובחירת הנשמה (המים שלך) , הלב שלך , התודעה שלך תצטרך לפגוש מקומות חשוכים , רק שמים לא שופטים , הם יורדים לחוות אותם בלי לשאול שאלות, עד שיתאדו חדרה לשמיים.
