טראומה
טראומה מנקודת מבט סינית
אז לפני שצוללים לתוך נקדות המבט הסינית לגבי הנושא , אם היינו רוצים להגדיר מהו אירוע טראומתי בחייו של אדם, אפשר להגיד שזה מצב או אירוע עם נסיבות שמהוות לתפיסתו של אותו אדם חוויה של איום למצבו המנטלי , נפשי או הפיזי, זה יכול להיות מצב שמתפתח באופן כרוני כתוצאה ממערכות יחסים , עבודה , או פעולה ואירועים שחוזרים על עצמה בחיים , או מקרה אקוטי של שוק או פחד מוות, שמציף את המערכות בגוף , שכמובן כל אחד יכול לחוות בכל שלב בחייו.
דוגמאות לטראומה אקוטית:
-פציעה או נפילה , התערבות רפואית או ניתוח , תאונת דרכים או אירועים יותר מאסיבים כמו צונאמי , רעידות אדמה , נפילת טיל על בית, שבדרך כלל הם משאירות חותם יותר ברמת הגוף ומפגישות את האדם עם הפחד מאיבוד השליטה וההתמודדות איתו.
אבל כמובן יש אירועים קיצוניים יותר שמצליחים לחדור את מערכת ההגנה של הנפש כמו פגיעה פיזית , אונס , עינוי , שבי , מלחמה , פרידה פתאומית או מוות של אהוב .
כאשר בטראומה כרונית : המצב של האיום או האירוע החיצוני ממשיכים להשפיע על האדם לאורך זמן עד לנקודת שבירה.
מכיוון שכל אדם שונה , וכל פגיעה יכולה ללכת למקום שונה מבחינת התודעה האישית של כל אחד ותפיסת המציאות שלו, עולה מגוון רחב של תחושות ורגשות, פחד, בלבול , עצב , חרדה , דיס אסוציאציה , זעם , אלחוש , תגובות פיזיות , ניתוק , עייפות ,סיוטים , אשמה בושה וכן האלה...
לכל התנועות הללו יש השפעה וקשרים מסויימים לאיברים הפנימיים שלנו, שמושפעים מהתנודות הרגשיות שמייצרות חוסר איזון או חסימות ,כאשר בטיפול ברפואה סינית אנחנו ניגשים לטיפול בצורה שונה בהתאם לאדם ומצבו במטרה יכעזור להניע את הצ'י במערכת של המטופל כדי לחוות הקלה ולשחרר את החסימה הנטאלית ,הרגשית או הפיזית.
אז מה זה טראומה בראי הרפואה הסינית ?
סטרס וטראומה בסינית היא אותה מילה – SHANG (פגיעה \ INJURY) .
בסימנייה אפשר לראות שמש מעל האופק ,זה מתאר מצב תודעה שבו לחלק מאיתנו ברגע זה, השמש זורחת, והם בתחושת התחדשות , לעומת הצד השני שמסמל שקיעה של השמש ,לחלק מאיתנו משהו מת, ואולי אפשר להגיד שאנחנו גם חיי ומתחדשים וגם מתים ומתכלים בו זמנית.
החלק התחתון מסמל את הקרניים של השמש , או לחלופין את הסימנייה של הירח . (הוא מחולק בקווים בגלל שבשונה מהשמש , כמו מחזור האישה הוא עובר שינויים ושלבים שונים במעגלים של זמן )
יחד (הסימניות של שמש וירח) , יוצרות את המילה YANG . שמהמשמעות של YANG (לפי הסימנייה הזו) היא היכולת להמשיך ולהתקדם הלאה בחיים .
טראומה זה משהו עוצר אותנו מלהמשיך קדימה ולכן הרבה ייחסו אותה לאנרגיית קור , כי קור עוצר התרחבות ותנועה , הזמן נעצר , וזה מה שקורה בעצם , קפאנו בזמן , אם ניקח את זה למינוח מערבי,קוראים לזה PTSD , זאת אומרת כל פעם , זה כמו הפעם הראשונה , אדם חווה את העבר שלו בתוך ההווה ולא מצליח להתקדם הלאה לעבר העתיד.
בנוסף הסימנייה מראה לנו גם מלמעלה וגם מצד שמאל ציור של אדם . מצד שמאל אדם שמסתכל אחורה לעבר (בצורה פתולוגית ) , רוב הציפיות שלנו , מבוססות על חוויות עבר , ואז כך אנחנו מצפים שדברים מסויימים יקרו באותה הדרך לפי אירועי העבר מה שלא תואם את מציאות ההווה.
המילה ציפייה , יכולה להיות בעייתית , כי שאני בעצם מצפה שמשהו יקרה בצורה כמו שהיתי רוצה , מתחת לדברים יש צורך בשליטה, ושהמציאות תראה כמו שאני רציתי , רק שהחיים עובדים על שינויים ואי וודאות, ומבקשים לחיות את הכאן ועכשיו , כאשר העניים נושאות מבט של תקווה ואופטימיות אל העתיד, וגם זה קורה עכשיו, לא בעתיד.
וזו הסיבה שהסינים שינו את הסימנייה של האדם עם השנים להסתכל קדימה מאשר להסתכל אחורה.
החלק העליון זה החלק האופקי שמתייחס לאדם שמנח אופקית , תקוע בזמן ולא יכול להתקדם קדימה , החלק האנכי היא גם כן סימנייה של אדם אבל אנכית , כי מתארת את הכוונה שבטראומה טמונה האפשרות לגדילה ולהרים את האדם מהמקום בו הוא נמצא .
אנחנו רואים את האירועים החיצוניים כגורמים לטראומה, אבל התפיסה הסינית לא ראתה את המציאות החיצונית או את האירועים החיצוניים יותר מאשר אשלייה,הם ראו את האירוע עצמו כמציאות או הזדמנות שבאה לגעת ולשקף פחד או רגש מסויים שתמיד היה שם , ויכול להיות עתיק הרבה יותר ממה שנדמה לנו, לפעמים מגלגולים קודמים, הפחד צף כי הוא מבקש פיתרון והתייחסות אחרת לאירוע, ולגדול מתוכו, וללמוד מהחוויה אם נבחר להתמודד איתה באומץ ובמודעות.
אז נתחיל בעובדה שאין דבר כזה אדם ללא טראומות, כי אם באמת היינו בודקים היינו מגלים שאין אדם שהוא לא "פוסט טראומטי", כמובן שאף אחד לא צריך להגדיר את עצמו כזה , אבל אמרנו , טראומה זה התמודד מול שינוי, אם נלך ברחוב ונשאל כל אדם נוכל לשמוע לפחות מספר סיפורים על אירועים בחייו שהשפיעו עליו דרמטית, או לחלופין "סגרו את הלב" , העלו פגיעות, חוסר אונים , קיפאון , בריחה , התעלמות או הדחקה.
כולנו חווים סטרס ברמה מסוימת , כי כולנו חשופים לשינויים כל הזמן, לפעמים הסטרס כל כך גדול שאדם מרגיש שאין לך דרך להגיב לסטרס, מה שלאורך זמן אכן יכול להוביל לטראומה , זה לא אומר כל מצב של סטרס הוא טראומטי .
לדוגמא יש לך עבודה , שהדרישות שם הם מאסיביות , יש כל הזמן פרוייקטים חדשים וזה דורש ממך להתאים את עצמך לקצב שלא מתאים לך , אתה צריך לדחוק בעצמך, ובנוסף אתה לא אוהב את העבודה ואין לך בכלל הנאה ממנה ותמצית ההחוויה תסכול תמידי , שמתחיל להפוך לייאוש עם הזמן .
העבודה עצמה היא אירוע חיצוני , שבו אתה חווה את התקיעות רגשית של ייאוש ותסכול, שמראה לך את חוסר היכולת שלך להשתנות , למה ? כי יש לך אופציה , או לעזוב ולמצוא מקום שהוא יותר נכון למי שאתה, או לבחור לראות את מקום העבודה מנקודת מבט אחרת, לחפש דרך אחרת לגשת לאותה עבודה.
אם אין הקשבה לרגש שעולה מלכתחילה וישנה התעלמות , כי יש פחד להרגיש , מכאן מתחיל מהלך שבו הרגש רק יתעצם , כי הוא מבקש הכרה כדי לסמן לנו משהו,בהמשך הוא יעצים את הדרמה, הדחק הפנימי, וככה בכל פעם שאתה הולך לעבודה, אתה מגיעה לסביבה טראומטית עבורך שאתה יצרת בעצמך , הפחד מאיבוד השליטה או הפחד להרגיש, מנהל אותך, ולכן יש התעלמות ממה שאנחנו מרגישים באמת או מבקש מאיתנו שינוי התייחסות , ושמחמיר מגיעים לתחושה שאין לנו שליטה או יכולת לשנות את המצב שאנחנו בחרנו בו מלכתחילה.
הטאומה נחוות מנקודות מבט שונות
ברפואה הסינית כל אדם חווה טראומה בצורה שונה, בהתאם למבנה האנרגטי התודעתי והרגשי שלו. ישנם חמישה האלמנטים (עץ, אש, אדמה, מתכת, מים) שמייצגים היבטים שונים של האישיות והעצמי. טראומה יכולה להשפיע על כל אחד מהאלמנטים הללו בדרכים שונות.
האלמנט הראשי והדומיננטי של האדם, הרבה פעמים ישפיע משמעותית על איך האדם יגיב בהתאם לטראומה וחוסר היכולת להשתנות מול הסיטואציה, זה לא אומר בהכרח שאם אתה אלמנט עץ , לא יכולה להיות לך טראומה באדמה , אבל החוויה והתפיסה תהיה שונה, כי זה תמיד תלוי מאיזו נקודת מבט של העצמי אותו אינדיבידואל מסתכל.
• אלמנט אדמה (טחול וקיבה): יתאר את תחושת חוסר יציבות, דאגה מתמשכת ומחשבות אובססיביות , קושי בעיכול החוויה וירידה היכולת ההכלה , תחושה של חוסר שייכות או קרובנות.
• מתכת (ריאות ומעי גס): עצב עמוק, קושי לשחרר, תחושת אובדן, התלוננות על הצדק שהופר , הציפיות שהיו, הסטנדרטים שלא עמדו בהם, ביקורת , חוסר יכולת להחזיק את המסגרת והתבוססות בעבר.
• מים (כליות ושלפוחית השתן): פחד עמוק, חוסר ביטחון, תחושת קיפאון, היעלמות, ריחוק , ושקיעה בתוך עולמם הפנימי .
• עץ (כבד וכיס מרה): תסכול, כעס, תחושת תקיעות, קשה להם להסתכל קדימה , והם רואים את כל המהליכים והמטרות שתכננו קורסים , קושי לגייס תקווה ואופטימיות לגבי תכנון העתיד
• אש (לב ומעי דק): חרדה, חוסר שקט והצפה רגשית , או שהאדם הופך כבוי רגשית עם קושי להתחבר לאחרים,, א התגובה לטראומה תלויה באלמנט הדומיננטי אצל האדם, ולכן אין תגובה “נכונה” או “שגויה” – כל אחד חווה את הטראומה בדרכו הייחודית
מכיוון שכל תנועה באלמנט אחד משפיע על אלמנט אחר , תמיד תהיה השפעה על כל המעגל מכיוון שזה אף פעם לא סטטי , פגיעה למשל באש , תפגע לאורך זמן בהזנה של האדמה , הצפה של המים (שזה הרגש ברפואה הסינית) , ללא יכולת לווסת אותו מצד אחד, או להניע מתוכו פעולה החוצה דרך אלמנט עץ יכולה ליצור קיפאון , פחד, וחוסר יכולת לנוע לעבר ביטוי רגשי.
והאפשרות לראות אחרת טראומה, במובנה העמוק, אינה רק פצע מהעבר – אלא רגע שבו המציאות השתנתה מהר מדי עבור המערכת הפנימית שלנו. היא שינוי שלא הצלחנו לעבור, ולכן נשארנו “תקועים” מולו.
אבל מה שחשוב להבין הוא שהטראומה עצמה אינה רק האירוע – אלא הדרך בה אנחנו ממשיכים להסתכל עליו, כי את העבר או הזיכרון אי אפשר באמת לשנות אלא רק את איך שאנחנו מסתכלים על האירוע, הרבה פעמים, האדם חווה את האירוע מתוך נקודת מבט אחת —ובדרך כלל זו של האלמנט הדומיננטי בו.
הההזדהות עם זווית ראייה אחת, מבלי יכולת להשתנות איתה, היא זו שמקבעת את החוויה – ושם בדיוק נולדת התחושה של הקורבנות. אבל על פי הגישה הדאואיסטית, שום דבר לא קורה “מחוץ” לעצמי. גם האירועים הקשים ביותר – ואפילו אלה שנראים כבלתי נסבלים מוסרית – נתפסים כביטוי של הדרך האישית, של הבחירה הנשמתית שעשינו כדי ללמוד ולהתפתח. וכאן עולה שאלה עמוקה: האם אני מוכן לקחת אחריות על הדרך שלי ?
גם כשהיא קשה? לא מתוך האשמה, אלא מתוך כוח.
לקיחת אחריות משמעה - אני מוכן לראות איך זה פגש אותי, מה בי התבקש להשתנות, איפה לא הייתי בתנועה .
הטראומה היא הזדמנות להתקרב לרגש , כי הוא זה שנפגע, נתקע, נסגר.
אבל העצמי האמיתי – הלב העמוק – אינו בטראומה. הוא תמיד מתבונן, שקט, עדין, סבלני. הוא לא נעלם — הוא רק מחכה שנתקרב אליו מחדש. כאשר אנחנו נותנים לרגש הכואב לעלות, מבלי להיאחז בו, מבלי להיבהל ממנו – מתאפשרת תנועה. והתנועה היא תחילתו של ריפוי.
הכאב אינו האויב – ההתנגדות אליו היא זו שמעמיקה את הסבל. כאשר אנחנו מזמינים את התחושות לעלות, מבלי לספר עליהן שוב את אותו סיפור ישן, נוצר שדה חדש שדה שבו אנחנו לא “נאבקים בטראומה”, אלא מתמסרים לתהליך שהוא דווקא חזרה אל עצמנו.
