רוחות
על נשמת ה PO ונשמת ה HUN
אי שם במאה ה 15 לספירה , ילדה בשם שי-פו , בת למשפחת איכרים בעיר פנג-דו , על שם ההר פנג דו שממוקם בגדה המזרחית של נהר היאנצה, במחוזר צ'ונגצ'ינג.
שי-פו אהבה את ההליכות בטבע, ונהגה להוביל את עדר הכבשים של המשפחה במעלה ההרים , היא אהבה את התצפית ונקודת המבט שאפשרה לה לרגע להתחבר לשמיים , משהו בקרבה לעננים חיבר אותה להרגשה של קרבה לאמה שנהרגה בטרם עת בזמן המלחמה, כאשר התהפך שוב השלטון במקומי.
היא נותרה יחד עם אביה , שאהבה אותו מאוד , אבל 3 שנים עברו מאז מותה של אמה , ואת הקשר בינה לבינו עטפה מלנכוליה ואבל משותף שהכביד על ליבם של שניהם , ברגעים שעל ההר לרגע הרגישה ששנשמתה מתרוממת מהמשקל הכבד , כאשר אביה היה הולך לקראת ערב לפאב המקומי לשתות בנסיון להטביע את הרגש ולהשכיח את הזיכרון של אשתו שאהב כל כך.
באחד מטיולי בין הערביים , פגשה שי-פו מכשיפה שנדמה שפניה נדרסו על ידי כרכרה , מכופפת וקולה צרוד , פונה אל הילדה:
המכשפה:"שלום לך רואת צאן יקרה, נראה שאת מלווה בגופך את הכבשים , אבל היכן ליבך ומחשבותייך?"
שי-פו מתבוננת בפניה של המכשיפה כאשר חווה אליה קרבה ודחייה בו זמנית , ענתה לה בגעגוע:"ההליכות על ההר עוזרות לנשמתי לנדוד עם העננים, לפעמים אני מדמיינת את חיבוקה של אמי שמתה, אני מרגישה לפעמים קלת כנפיים, אבל שיש עוד משהו שמכביד כמו אבן עליי, ועל ליבו של אבי".
המכשפה:"בואי ואספר לך את הסיפור על ההר פנג-דו שאנו חיים בו , ואולי זה יעזור לך במסע שחרור הנשמות"
המכשיפה התיישבה על סלע, גופה חצי מפורק , אבל ניצוץ עניה חיי כביום היוולדו של אדם, התחילה לספר:
"האגדה מספרת על שני מלומדים , ואנגפנגפינג ויין-צ'נגשנג, שעלו להר פנג-דו בשושלת חאן , כדי לתרגל דאויזם ולהשיג חיי נצח, שניהם לבסוף הפכו לאלים של העולם התחתון , ומאז נקרא ההר "השער לעולם הרוחות".
הגשר שאת עוברת כל יום עם הכבשים שלך , נקרא "גשר נשמות המתים" , שעוזר לנשמות ה HUN לעבור הלאה ולעוף חזר לעולם הבא לזיכרון האוניברסלי של אנרגיית האם.זה מימד מיוחד שאפשר להתחבר לכל הזכרונות והסיפורים של כל הנשמות שהיו בעולם הזה , כולל את אמך.
כאשר למטה בעמק , מתמוססות לתוך האדמה נשמות העולם התחתון שצריכות להתפרק חזרה לתוך האדמה , בעיקר סביב בתי הקברות סביב העיר, נשמות אלו נקראות נשמות ה PO , שמחפשות אחרי השלמה וגאולה, הם אוהבות את הסמטאות החשוכות , ואת הפאבים המקומיים שם יכולות לפעמים להיצמד לנשמות מבולבלות שנפלה רוחם , ויש אומרים שחלק מהן שייכות לבני אדם שמתו בהפתעה , וכך נשארו שנשמתם הארצית לא ערבה שחרור מלא".
"זו אחת הסיבות לטקסי המת שעורכים בליווי המתים לעבר העולם הבא , יש להיפרד מהחלקים החומריים ומטענים רגשיים שניצוץ הנשמה משתחרר בחזרה אל השמיים".
התחיל להחשיך , ושי-פו התמלאה סקרנות , ביקשה מהמכשפה להמשיך לספר על הרוחות הללו.
המכשפה הפנתה את תשומת ליבה:
"ה PO שייכת לריאות לעפר האדמה , ולדברים שלא הושלמו בתוך השושלת המשפחתית , נשמת ה HUN שייכת לכבד , לשמיים ועפה לעבר הזיכרונות האוניברסליים, אבל רואת צאן יקירה , מתחיל להחשיך וכדאי שתוכלי להוביל את עדר הצאן שלך חזרה לביתך , אבל רמז אחד לגבי הרוחות כבר נתתי לך, ורק אוסיף עוד אחד בדרך למסע השחרור שלך.
"אלו שליבם צעיר כשל ילד , הופכים נצחיים ויכולים לראות את מה שמעולם לא מת".
המכשפה נעלמה , והילדה התחילה לחזור לעמק לכיוון ביתה , עם תחושה שמשקל הוסר מליבה , הרגישה קלה מאי פעם . אבל משהו השתנה.
נדמה שהשיחה עם המכשפה החזיר את התקווה לליבה של שי-פו , ולפתע שמה לב למודעות חדשה ליישויות נוספות כאשר ירדה את הר פנג דו העתיק.
היא שמה לב לרוחות שתיארה המכשיפה , חלקן ירקרקות , מרחפות , עולות וחוזרות לשמיים , והיה נדמה שכל אחת מהן מכילה זיכרון של נשמות אדם שחיו כאן , ואיפלו הייתה משוכנעת שראתה את הקיסר הצהוב האגדי, אלו ככל הנראה היו רוחות ה HUN שספרה עליהם המכשיפה , כאשר גם התחילה לזהות את הרוחות הנוספות שעליהן דיברה המכשפה.
שהיא הסתכלה עליהן , היו נראות בודדות, חלקן בצער או ביגון , ונראה היה שמחפשות אחר משהו , אבל מה?
לפתע! נזכרה באביה שנהג ללכת לפאב המקומי , וחשבה ללכת לפאב למצוא רמזים , ואולי לנסות להוציא את אביה משם, כאשר זיהתה לרגע את קול אמא קורא לה ברמז.
"לכי אחרי הצבע הירוק".
הנסיכה המשיכה את דרכה לכיוון אביה, שחצתה את בית הקברות, ראתה שלט עם סימון לפאב וכיתוב "סמטת פלורנטין" , היו מחוץ לפאב , מכשיפות , אבירים , מקהלת גובלינים, וגם בני אדם אבודים הסתובבו שם נטולי ניצוץ עניים.
מתבוננת בפליאה חשבה לה שי-פו:"באנה , איזה אווירה" , והמשיכה לחפש אחרי אביה.
"לכי אחרי הצבע הירוק" נזכרה , נשענה על מפתן דלת הבר החשוך , אביה שיכור על הבר .
"טוב" , חשבה לעצמה , "שיתאפס על עצמו רגע" עד שלפתע ששמה לב לאחד מהגובלינים שישבו בשקט ליד הבר, פניו ירוקות וגלימה מעל לראשו, פתנה אליו.
"היי, אדוני הגובלין , הגעתי הנה בחיפוש אחר אבא שלי , שנראה שכרגע מכושף , ויש לי הרגשה שיש לך איך לעזור לי , פגשתי את המכשפה על ההר , ואני מחפש ולעזור לאבי ולאמי להשתחרר מהסבל שלהם".
שתיקה.
"אשמח לכל רמז לגבי נשמות ה HUN ו PO.
הגובלין לרגע שתק וענה : "נדמה שאת בדרך חיפוש לשחרור את השושלת, אנחנו לא מכירים , אבל בואי ואספר לך סיפור נוסף על עיירת נשמות המתים, בתמורת כבשה וכוס שיכר אחת. דרך אגב , איזמרלדה , זו בת דודתי , היא עונה גם לשם איזי".
סקרנית , קנתה שי פו משקה לגובלין שהחליפה בעד צמר ששמרה בתיקה , ץוהה מה לגבולין יש לעשות עם כבשה, התיישבה והקשיבה לדבריי הגובלין.
"הנשמות הירוקות בשמיים , וזו של אמך שניסתה לתקשר איתך , הם נשמות ששייכות למימד ה HUN , אותם נשמות לפעמים באות הנה כדי להביא נחמה לאלו אשר חווה אובדן ורוצים להתחבר לזיכרון של אהוביהם, או לפעמים כדי ללמד משהו".
לפתע שתק הגובלין , היה נדמה שהוא מקשיב למשהו .
"אני שומע נשמה של מישהי שאומרת משהו על כבשים , אני מנסה רגע להקשיב, צריך רק שקט , תגידי לאבא שלך רגע לסתום שם מאחורה".
הילדה מזגה לאביה עוד שיכר וחזרה אל הגובלין, בהרגשה שכנראה זו אמה !
"היא מספרת על חרב שנתקע היישר בליבה, היא יודעת על הצער שזה גרם לאביך ולך ,אבל אני משוחררת כאן , ורוצה שתמסרי לו את המילים , "אביב אין סופי איתך".
בנוסף , אני צריכה שתעזור לנשמת ה PO שלי להשתחרר סופית חזרה לאדמה להשלמה, היא בחיפוש אחרי גוף , אבל יש אפשרות להשלים את הפרידה , ואולי נוכל בבית הקברות.
רואת הצאן מקשת מהגובלין עוד מידע , ועל איזה טקס מדובר?
הגובלין:"נשמת ה PO היא נשמה שנולדת עם עם הגוף הפיזי ונפרדת ממנו עם המוות , היא שוכנת בריאות והיא הבסיס לכל החוויות החושיות , גופניות והתגובתיות שלנו, אבל גם הזיכרון הגופני נשמתי שלנו.
שהיא משוחררת , אדם מחובר יותר לגופו הארצי וגם לרצון לטפח אתו , אבל לפעמים שהיא נלכדת , חווה מוות פתאומי או טראומה לא מעוכלת , כמו החרב בליבה של אמך, לפעמים הרוח הופכת לרוח משוטטת עד שתוכל להשלים את הפרידה.
ה PO הם נשמות שמחפשות לקבל צורה , כדי להגיע להשלמה מסויימת, זו הסיבה שהם מחפשים גוף להתממש בתוכו, וכך בכל לידה של כל אדם.
הקשר שלהם לשחרור ו LET GO, ה וא מכיוון שהPO הן נשמות שמחפשות שחרור והשלמה מכיוון שמרגישות שיש עליהם לסיים עיכול של חווית מסויימות שנתקעה או לא הושלמה , ומאז משוטטות בין עולמות , תלויות , ומחפשות להיצמד לפעמים לצאצאים כדי לבקש תיקון ולהשתחרר, וזה חלק חשוב ממסע הנשמה.
וכך למשל אדם שחווה אובדן כתוצאה ממלחמה למשל זה לא סתם כי הוא צריך ללמוד על ידי חוויה, הוא צריך לחוות איך לצאת ולהשתחרר מתוך חווית האובדן והאבל , וזה מה שמשותף לכן, המכשיפה הפיחה בך ניצוץ של תקווה והכרה במוות של אמך , ועכשיו נשאר לעזור לאביך, וכך גם לשחרר אביך שעוד מחזיק באבל, מכיוון שה PO של הנפטר , מרגישה שיש לה עוד תפקיד שצריכה להשלים, ופה ה PO של אמך שעוד משוטטת בין הפאב לבית הקברות עם אביך."
רואת הצאן שאלה: " איך אוכל לעזור לאבי לשחרר?
הגובלין:"קיבלת לדעתי רמז האימך"
אבל אתן לך עוד רמז:"לפעמים כל מה שצריך זה לבכות."
רואת הצאן בשקט והעידנו עלתה אל הבר על עבר אביה ולחשה לו:"אביב אין סופי איתך"
אביה התעורר מהשולחן כאילו חזר שוב לחיים , מסתכל על ביתו והתחיל לבכות.
המילים הזכירו לו את אהובתו , ולפעמים מסתבר שגם אדם שמת בפנים , יכול לחזור לחיים ברגע שנזכר באדם אהוב.
רואת הצאן סיפרה לא על המסר מאמה ועל אהבתה אליו , ועל הצער שלא יכלו להיפרד כראוי , ואמרה שרוצה ללכת להיפגש עם אמה בבית הקברות.
הם לקחו איתם כוס של הבירה המקומית מהפאב ויצאו לסיבוב.
האב ורואת בצאן , הרגישו השלמה ותחושת שחרור , הסתובבו בבית הקברות ושיתפור על סיפורים של אמם בדרך לקבר בעודם צוחקים לאחר שנים של עצבות ובדידות, הלב נפתח, כאשר עצרו ליד עגלת קפה שמכרו בה מגוון סוגי עצמות מיוחדות , שכאשר שוברים אותם מעלות זיכרונות משעשעים של מח העצם.
היה נדמה שנשמתם חזרה לחיים.
שהגיעו לקבר אמם , הרגישו בנוכחותה הכה קרובה שכמעט היה נדמה והיא ממש כאן, ושאלו אותה מהיכן היא מדברת אליהם?
האמא השיבה להם:"אני מדברת אליכם ממימד ה HUN , זהו מימד של זכרונות שמכיל את כל היסטוריית בני האדם שחיו על כדור הארץ , כל הזכרונות, החוויות האלו שאדם חווה במחזור חיים, עולות לכיוון המודעות המלאה , אל דבר שנקרא BIG SHEN , ומזינות אותו בחוויות של למידה ,כאשר הנשמה שלי חזרה לאחדות המלאה למקור ממנו כולנו באנו ,ופה... אין זמן באמת , אין גם כל כך צורה ברורה אבל קיים אור שופע, ואנחנו נזכרים פה באמת מי אנחנו, אין כאב , ואפשר לראות החיבור בין כל נשמות העולם שלנו, וגם את אלו שמתקשים ומנסים להשתחרר משיעורים וכאבים שמלווים אותם, ומסנים לעזור להם בדרך כאשר הם באים לעולם החלימה ששייכך למימה ה HUN .
אנחנו גם ערים לנפרדות והמלחמות, אבל ישנו תהליך התעוררות מהם בעולם התחתון.
הזיכרון שלי , חיי בתוכיכם, אבל מה שלא עזב אותכם מאז המלחמה היה הצער והאובדן המשותף לנו, הפחד להתאבל ולאבד את הזיכרון והרגש הלא מעוכל ששוטט לו וחיפש פיתרון והכרה לאחר מותי הפתאומי והכואב, אבל עכשיו אנחנו משוחררים, בעיקר גם בזכות ההיזכרות והאמת שאנחנו לא באמת מתים, אנחנו נצחיים, וזה חלק ממה שבחרנו לחוות פה כדי להכיר ברוחב החוויה המלאה של הנשמה , תהיו בטוחים שניפגש עוד בהמשך מסע החיים, ותזכרו שאתם תמיד יכולים להביט אל העתיד בתקווה".
