אלמנט האדמה
על האלמנט האדמה והחיפוש אחרי ההרמוניה , תחושת השייכות , על אבדן הקרקע ותחושת הביטחון והיציבות.
אם באלמנט האש היינו בשיא הפריחה , השגשוג ,ההתרחבות וביטוי הרגשות , אלמנט האדמה הוא זה שמאפשר להכיל את הדברים ולהיות מוחזקים בלי להתפשט מעבר למרחבים של יכולת ההכלה של האדם,מכיוון שאלמנט אדמה אצל האדם קובעת גם את יכולת ההכלה הפיזית וגם הרגשית שלו.
אש מביאה איתה השראה, שהרבה פעמים יכולה להיות חמקמקה ורגעית ולכן קשה לתפוס אותה, כמו להסתכל על מדורה בטבע, היא אף פעם לא באמת יושבת בשקט אלא בריקוד תמידי של הרגע הזה , כאשר מתחתיה יושבת האדמה, שנחה שם אולי מליוני שנים, מכילה את התנועה של האש , ופשוט מאפשר לה מצע להתבטא עליו - היא האלמנט שמאפשר את הביטוי של אלמנט האש.
\
אלמנט האדמה, במעגל 5 האלמנטים היא שלב שמשמר את השיא שהיה באלמנט האש לזמן מה , הפירות שהגיעו להבשלה , התוצאות שאדם הניב מהעשייה שלו , נמצאים עכשיו על הענפים כדי שיוכל להינות מתחושת השפע והשגשוג וגם לנוח בתוך אותה הרגשה.
לאלמנט האדמה כמו כל 5 האלמנטים יש קשר ייחודי עם כל אלמנט , כאשר המים (הרגש) מעניקים לה את החיות, העומק וכמובן את פוטנציאל החיים, האש מחממת אותה ומאפשרת תהליכים של טרנספורמציה להיווצר בתוכה, את האידוי של שמחממם את הלחות שמהווה מצע לתהליכי פירוק , טרנספורמציה והבשלה, העץ מביא איתו את הרוח, השינויים ותנועת השורשים בתוכה ומונע ממנה קיבעון וחוסר תנועה, המתכת מעשירה אותה במינרלים, ויטמינים שמחזקים את המבנה שלה ולפעמיםהיא מתגלה כאוצרות ייחודיים מתחת לאדמה.
היא ציר מרכזי שאליו מתנקזים כל האלמנטים , ישנה גישה ששמה את אלמנט האדמה במרכז , שמסמל מימד של מרחב , לעומת שאר 4 האלמנטים שזזים על מקצב של זמן , שכאשר נפגשים , אלמנט האדמה יחד עם שאר האלמנטים מחברים בין מימד של זמן ומרחב, כדי לאפשר לתהליכים להתקיים. (הרחבה - הקדמה ל 5 האלמנטים)
אז כמו בטבע , אלמנט האדמה הוא אלמנט מגשר , הסינים התייחסו אליה כאלמנט דומיננטי שמגיע בכל עונת מעבר , ומאפשרת למעשה מעבר הדרגתי, איטי וחלק יותר לקראת העונה הבאה , האפשרות לעכל תנועה מסויימת שהתרחשה, לחזור למרכז , לעכל ולפרק את החוויה ולהמשיך לצעד הבא.
אחת הסיבות שאנשים סובלים מכל מיני תסמינים בעונות מעבר, היא בגלל חולשה של אלמנט האדמה , וזה יכול להתבטא לא רק מול אקלים אלא גם כמעברים ושינויים כלליים שאדם עושה בחיים שלו מכיוון שכל שינוי מצריך זמן לעיכול כדי להתאזן מול אותו שינוי.
לכן היא אלמנט מאזן , מייצב , היא עוזרת לאדם לחזור למרכז מסויים, לנוח בתוכו באמצע הדרך לפני כל פעולה , לשהות ולעצור לפני הצעד הבא.
להבדיל מאלמנט מים , שמחפש את הגרעין ולזרום בעיקר עם עצמו , אלמנט האדמה לא מבין את התפיסה הזו בכלל - כי הזהות של האדמה נבנית ביחס לאדם אחר , לקהילה , לתרבות, לטרנד , ולמה שקורה בחוץ , בגלל שבמקור ,הרצון שלהם הוא להרגיש נדרשים ,מעורבים, לתמוך ולהזין מישהו אחר.
אין כמו אדמה לחה ודביקה במידה הנכונה , זו איכות הגישור והחיבור שהיא מביאה , שברמה הרגשית מחפשת לאגד בין אנשים , ליצור קשרים ומעטפת של שייכות בין בני אדם.
וככה, טיפוסי אדמה , הם בדיוק כמו בטבע , מהווים בסיס מקשר , מקום לנוח בו , להתחבר , להתבטא , וזה מביא אותנו לאחד הנושאים החשובים של אלמנט האדמה - תחושת שייכות.
בין שייכות חברתית - לשייכות קוסמית
האדמה רוצה להרגיש שייכת , רוצה להיות חלק , רוצה להיות מעורבת במתרחש , כי כמו שאמרנו הרבה פעמים כאשר זהות של אדם נבנית רק ביחס למישהו אחר , הוא למעשה ללא הסביבה שלו , ללא מעורבות , ללא איזה חוג ללכת אליו , הוא לא קיים.
לכן האדמה שואלת : "איפה מקומי?" , "האם רואים אותי?" , "האם אני חיוני עבור מישהו?"
אבל מה קורה שצורך טבעי בשייכות הופך לתלות בזהות חברתית? שאנחנו שואבים את הקיום שלנו מתפקיד , הגדרה , השתייכות למערכת שאולי כבר ממזמן לא משרתת את הנשמה שלנו ?
ההתעוררות של האלמנט הזה נפתחת כאשר הוא מתעורר להבנה שהוא לא כאן לשרת ערכים חיצוניים אלא אמת אוניברסלית שמגיעה מהאלמנט המזין שלו - אלמנט האש .
אלמנט האש , הוא האלמנט שמחובר ל- SHEN , לניצוץ המודעות , וגם לרעיון האחדות שמספרת על האמת שכולנו אחד, והגענו מאותו מקור , ושכולנו שייכים לאותו מקור אלוהי.
אותו רעיון מביא תזכורת על משהו ששכחנו כאשר נכנסנו למירוץ בתוך עולם החומר , הטשטוש והשכחה מעצים את הנסיון להשיג את השייכות שלנו דרך משהו חיצוני לנו, ולא על ידי ההבנה שאיך שאנחנו, ככה , אנחנו שייכים ואהובים.
לכן כאשר הזהות נבנית לפי ערכים חברתיים , תרבותיים , וביחס לאחר , כל שינוי או חוסר התאמה למודל החיצני, מאיימת על האדם בגלל הפחד לאבד את השייכות ואיתה גם האיום על הביטחון שלו.
וה הקוץ באדמה , הביטוי של הייחודיות שמתגבש באלמנט המתכת והמים , הדעות , הרגשות , ומה שאדם באמת מרגיש לעומת מה שהוא יביא איתו החוצה שיעבור הרבה פילטרים של התאמה כדי לא לאיים על תחושת הביטחון .
תחושת ביטחון אמיתית - שהאדמה מפסיקה לחפש קרקע מוצקה
האדמה מחפשת ביטחון - אבל בעולם שמתשנה כל הזמן מה בכלל נחשב ל"קרקע מוצקה"?
אמרנו שהתלות בדברים מחוצה לנו היא לכמו לבנות בית על עץ שהולך להתרסק בסופה הבאה שתגיע , וזה לא כי הדברים האלה לא חשוביים , להפך , אדם רוצה מקום , בית לחזור אליו , להסיר את המגננות , ולנוח לפעמים מהמאמץ היומיומי ,אבל , הזוגיות , הקריירה , המגורים כל אלו זמניים, ולמעשה הם רק כלים להיתמך בהם במציאות, או לשימוש כביטוי של לעצמיות ומי שאנחנו.
האדמה האמיתית לא נבנית מכלים אלא מתוך מרכז פנימי , מרחב שלא תלוי שמה שמתרחש ובתנאים , אלא בחיבור שלי למרכז שמתבונן במתרחש ומקבל אותו.
האשליה של הביטחון דרך שליטה -
החזון של הביטחון האדמתי היום מופנה אל העתיד , אדם יושב לו בתוך בריכה בבית בלי דאגות על חוף במיאמי , רכב יוקרתי, המקרר וגם החשבון בנק מלא , התנאים הם לא דבר רע , אבל אם האדם מנותק מהתכלית שלו זו להיות בקלות גרסה מעודנת של המוות.
האדמה מבקשת מלאות , שלא יהיה חוסר, וזו חלק מהרצון שלה לקבע את הדברים , זה אלמנט הרבה יותר דחוס וכבד משאר האלמנטים, אין לא בעיה לחזור על אותם פעולות שמעניקות לו תחושת ביטחון או מסגרת יציבה , אבל הרבה פעמים זה נובע בגלל הפחד והעייפות מלחקור , לנוע , להשתנות, להתערער ולהיפגע.
החיים עצמם הם סוג של לופ וספירלה שחוזרת על עצמה , רק כל פעם אנחנו פוגשים אירועים דומים מנקודות מבט ורמת מודעות שונה, וזו ההתפתחות עצמה, כאשר משהו כבר לא מפתח אותנו, הנושא מגיע למיצוי (באלמנט מתכת) , ומבקש בהמשך להשתחרר להתרוקן , ובעצם לפנות את הערוגה לשתילה הבאה. אדמה תעדיף להשאיר הרבה פעמים את הדברים מלאים אפילו שכבר מרקיבים, תוססים , ולא רלוונטים רק כדי לא לחוות את הריק.
וככה אלמנט אדמה לומד בעצם להפוך להיות קרקע לתהליכים מבלי בהכרח להתערב בתוכם , אלא רק להחזיק את אותו תהליך, כי הרבה פעמים שיש שינוי , עולה אי וודאות , ולכן גם פחד , תסכול , ספקות וכל מה שיכול בעצם להיכנס בתוך אותו מרווח שהרבה פעמים זה המיינד שמחפש להחזיר את השליטה על ידי פעולה, ביקורת, או התערבות בתהליך, לעומת הקבלה פשוטה של מה שעולה.
הקבלה הזו , מאפשרת ביטחון רגשי אמיתי שלא נבנה מתוך צורך בוודאות , וזה דורש לקבל את מה שיושב מתחת לפני הקרקע שזה לבסוף חוסר ביטחון, וחוסר וודאות.
לא רק לההבין את זה בראש אלא גם בגוף , להרגיש את הרעד שמגיע , את הפחד מהלא נודע , לנשום - וכמו החכמים הדאויסטים להגיד - "אני לא באמת יודע" , וזה לא תמיד נוח, ולא רק זה , "אני יודע שאני לא יודע , אבל מה שאני יצטרך לדעת יגלה לי אותו בזמן המתאים".
ואז איפה שמיינד היודע כל נכנע , נפתח הלב , וזה לא דבר שאפשר לעשות אותו מתוך שליטה , או נסיון להשתיק אותו , אלא פשוט לזהות את השיח הפנימי שאפשר להישאב אליו , להיות מודעים למחשבות שלנו, בעיקר כי חלק מהמהלך של התפתחות התודעה של היום והרבה טרנדים דוחפים רעיונות של "שליטה דרך המיינד" , הצורך לאמן אותו, וליצור איתו מציאות , אבל בדרך אנשים שוכחים את הלב שלהם.
יש אמת חלקית שהתודעה שלנו משפיעה על האופן שבו אנחנו חוקרים , מניעים, מזיזים וחווים את החיים , וזה אחלה לדמיין או "לחשוב חיובי" , אבל זה לפעמים יכול להיות מסוכן ששמים את כל המשקל על המיינד והופכים אותו לשליט עליון, יש מתחת לאמרה את - "הכל תלוי בי" ולכן כל דבר שלא מצליח זה באשמתי, אנחנו שוכחים שיש משהו הרבה יותר גדול מאיתנו, ושלבסוף המיינד לא יודע כלום, הוא רק כלי , הלב הוא זה שלבסוף מחובר ומהווה את הגשר לנשמה ואל המודעות.
נושא המחשבות מחבר אותנו לאלמנט האדמה , לאיברים הקיבה והטחול , מכיוון שאלו אחראים על דבר שנקרא בסינית ה -YI , שבעצם בתרגום פשוט - זה המיינד , המחשבות שלנו, אלו שאנחנו "לועסים" כל היום, וגם מפרשים איתם את המציאות שתעצב בחזרה גם את המיינד והדפוסים שלו.
אז זה מעלה שאלה - "אדם בורא מציאות - אמת חלקית או אשליה"?
אז כן, אדם יוצר את המציאות - אבל החידוד הוא חשוב .
אתה כן יכול לדמיין ולכתוב איך היית רוצה שהיא תיראה בעזרת הדמיון.
אבל מה שגם חייב לקחת חלק היכולת להחזיק את התדר של אותה מציאות וזה תלוי מאוד גם ביכולת ההכלה שקשורה לבוסך לאדמה שלנו.
אתה לא שולט במה שיקרה או בתוצאות של המציאות.
אתה זה שיוצר את הפרשנות שלך למציאות
אתה זה שיוצר את התגובה שלך למציאות
וככה, אתה גם יוצר את המרחב (אדמה), שבו תוכל לגלות את מה שכבר קיים.
האדמה כמרחב לטרנספורמציה- להניח לדברים להתרחש מעצמם.
האדמה מבקשת אמון , נוכחות , הזנה והקשבה , ברפואה הסינית , האדמה היא המרכז שבו דברים מתעכלים , עוברים פירוק והטמעה, זה לא מקום שדוחף לשינוי כמו אלמנט עץ , אלא מאפשר לשינוי לקרות, להיות עם מה שיש , ושם מתחילה טרנספורמציה עמוקה, מבלי בהכרח לעשות משהו.
זה לא פשוט, גם בגלל הצורך הטבעי לזרז תהליכים, וגם מכיוון שהאדמה בנטייה שלה מחפשת את המלאות , השגשוג , אבל בשביל להשלים תהליך צריך להגיע לשלב כמו שנת שמיטה , זו האפשרות להאפשר מנוחה לאדמה ,כי דוורא בריק היא באמת מתחזקת, העניין שריק מתורגם לחוסר, ופה מתחיל האתגר- להישאר בריק מבלי למהר למלא אותו מתוך פחד מחוסר.
זה באמת בלתי נסבל , כי חסר אכן נועד להתמלא , אם דרך פעולות , מחשבות , הסחות דעת , פתרונות , כי המיינד כל הזמן מבקש להכינס דרך הסדקים של הריק , אחרת , הוא ימות.
אבל הריק מתמלא מעצמו.
אנשי אדמה מפותחים , מודעים לעובדה שהסדר הקוסמי מתהווה בתוך בלאגן שגם מעלה קונפליקטים, וכאשר מאפשרים לריק פשוט להיות , מתגבשים הדברים החשובים באמת כי הסחות הדעת העלמות אל תוך הריק.
העיכול הראשוני , של מחשבות ורגשות לא מתחיל דרך ניתוח מנטאלי אלא קודם כל על ידי שהות, ואלו משאירים חותם על האדמה, כמו מים שנשפכים לתוך האדמה , מזיזים את הקרקע מעט, משנים לה את הצורה , ומשפיעים גם על מה שינבוט לאחר מכן מתוכה .
הרצון של אנשי אדמה לתקן לפתור ולאז הוא תהליך שכוונתו טוב במקור , אבל לפעמים זה מעקף להיפגש עם כאוס וקונפליטים , אם האדמה לא בשלה להכיל תנועה מסויימת , כי לא נעים, רוצים לפתור את זה עכשיו , אתה עצוב - ישר אומרים לך תחשוב חיובי, וכן האלה , אבל זה לא מאפשר טרנספורמציה , אלא זה פשוט להזיז את הרגש הצידה .
שעולה רגש למשל , במקום להזיז אותו , פשוט לשבת איתו, כמו ילד שכל רגע ורגע משנה את דעתו, וזה דורש סבלנות והקשבה.
וככה אדמה הופכת להיות מרחב של ריפוי , לא בהכרח כי אדם עושה משהו , לא בגלל שהוא אומר משהו , אלא בגלל היכולת שלו להיות מרחב פתוח , כזה שמכיל את הכאב של האחר מבלי להיבהל, שמאפשר למחשבות כואבות לעלות מבלי לקטוע אותם.
אי ההתנגדות לשלילי , מתוך ערות אליו , מאפשר לו להתפוגג מעצמו , ומשאירה מקום למה שבאמת רוצה להיוולד , דברים נעלמים מעצמם לא כי ניסינו לשנות , אלא כי פשוט הסכמנו להישאר.
שהאדמה מתפרקת- פירוק הזהות כמפתח לטרנספורמציה.
אדמה ברובד האנרגטי שלה היא יסוד שמכיל , נותן צורה ומאפשר עיכול ועיבוד , זה מבנה שלתוכו יוצקים את שאר האלמנטים כדי ליצור משמעות וביטוי בתוכנו.
אותו מבנה , מושפע מכוחות חיצוניים , כאשר התרבות , החוויות , הסביבה , הציפיות , ההתנהגות וההרגלים משפיעים ומעצבים את אותה זהות או דמות , שכל הזמן משתנה.
זה לא העצמי שנמצא מעבר לחוויה , ואיננו משתנה מאז שהגענו לכאן.
כחלק מתהליך של טרנספורמציה של האדם להתקרב לעצמו ,אותה צורה אדמתית שאימצנו מתפרקת כמו ארמון שנבנה מחול ים ונשטף עם החוף, המבנה הקודם עדיין קיים כזיכרון וכחלק, אותו ארמון קודם , אבל הוא בו זמנית נכנע לצורך פנימי ועמוק יותר , שטיפה וזרימה חזרה אל למקור.
לעומת אלמנט האדמה , כאשר דיברנו על אלמנט המים והאש , ראינו איכויות שונות שהם מביאות , המים מביאים את הזיכרון העמוק של הבריאה , תהום לא ידוע עם פוטנציאל אין סופי למימוש , כאשר אש מביאה את ניצוץ המודעות , החיבור אל האלוהות, האמת שמאירה ומאפשר לחיים לצאת מתוך אותו פוטנציאל למימוש.
האדם - כמו אדמה , נמצא במרכז, בין שמיים לארץ
אש ומים הם לא אלמנטים שאפשר לתפוס אותם באמת גם אם תנסה , הם לא מחזיקים מבנה , הם זורמים , מתאדים , מתפזרים , מציפים ונעלמים, האדמה נולדה להיות להם ככלי , וכך האדמה הוא הכלי והמקור שבו הם נפגשים ומתגלמים.
הזהות ככד עשוי חימר - כלי לתוכן, ולא מטרה בפני עצמה
אז כמו כד שמכיל בתוכו נוזלים , כך הזהות שלנו נוצרת כמבנה זמני שמאפשר לתוכן פנימי להתממש , אבל עם ההגעה של הנשמה לעולם החומר , הכלי הופך להיות הייעוד , במקום להיות פתוח לתוכן משתנה , הוא נאחז בצורה , בתפקיד , מקצוע , אופי , הרגל או דפוס.
וככה אדם מתבלבל בין הזהות שלו , לבין מה שהנשמה מבקשת לגלות דרכה , זה חוסם את הזרימה של המים , וכך הכלי מתייבש , אין כניסה ופתיחות לרגש או תנועה חדשה לנבוע. כאשר ללא אש, אין את ההשארה והחיבור לאמת שצרובה על הלב.
שהאדמה קופאת או נמסה - בין מבצר של קיבעון לחומות שבורות
האדמה מושפעת מכל האלמנטים , כאשר באיזון היא בעלת יכולת גמישות, נוחה לעיבוד, (איכות שמביא לה אלמנט המים) , האש מגיעה לאחר מכן לקבע את המבנה החדש שנוצר מתוך תהליך האלכימייה של אש ומים.
אבל שהיא סופגת עודף מידע ,חומר להתעסק איתו - בנסיון לספוג הכל, כמו הרבה טיפוסי אדמה - (שיש להם ממש איכות של ספוג) , היא מתמלאת לא בהכרח במה שהיא מבקשת לעצמה, בגלל הנטייה לקבל על עצמה כל דבר , ולכן המבנה יוצא מאיזון, חלקים נמרחים ונרטבים, כאשר האש מאירה לפעמים רק על חלקים מסויימים ולכן חלקם נסדקים ומתייבשים , חלקים מהאישיות פתוחים מדיי ולא ברורים , וחלקים נוקשים מדיי ומקובעים, כאשר זה מצב טבעי - של כלי שפשוט לא באיזון ולכן הזהות לא ברורה עד הסוף , האדמה מבקשת איזון כדי לייצר זהות ברורה יותר שתוכל להחזיק את המים שלה במקום, ולצרוב את חותם הלב על הכלי.
גם אחרי שבנית משהו חדש , החיים לא יאפשרו קיבעון לנצח, שהאדם לא משתנה, הגוף והמציאות תעזור לו להשתנות גם מבלי לשאול אותו.
לכן האדמה מתפרקת , הזהות נשברת , הדמות שהחזקנו כ"אני" מתפוררת , ובעצם מה שנראה כקריסה של האדמה , הוא בעצם חזרה למשהו טבעי יותר , נוזלי יותר , מתהווה ומשתנה.
הבנייה החדשה , מחכה להיבנות לא מתוך ציפיות חברתיות , או מה שצריך , אלא להפך , האדמה שואלת את המים , תגיד , איזה כלי היית מבקש שיהווה תנאים לאין סוף שבתוכך ? וכך הבנייה מתמסרת לזרימה , אבל עדיין שומרת על הצורה , כי גם הנשמה צריכה כלי , אבל הפעם הוא משרת אותה , ולא להפך.
איזון בין אש לאדמה - מנקודת מבטה של האדמה
האש היא החמימות שמעניקה לאדמה את תחושת השייכות , וההרגשה שאדם הוא חלק ממשהו שגדול ממנו, היא סופגת לתוכה את ההשראה , האהבה , ההתלהבות , הצחוק , וגם את הקנאה , השנאה , והדרמה הרגשית.
לכן היא עבור האדמה משאב רגשי תודעתי , שמזין אותה , מפרה אותה , ומעצים את תחושת השגשוג בתוכה , שמייצר מתוכו את מה שאדמה מבקשת לעצמה , מלאות , קרבה , וחיבור.
אם האדמה שלעצמה היא מרחב ריק ופתוח לקחת עליו אחריות ולטפח אותו , האש מביאה את הרצון והאש של הלב לממש את זה.
כאשר האדמה חזקה , היא מסוגלת להכיל את התנועה של האש , לווסת ולהקיף אותה , ובמצד שני לא לכבות אותה וככה בעצם מהווה מצע לאפשר בתוכו קיום של קונפליקטים , התנגשויות , בחיפוש ההרמוניה מבלי לבטל את התנועה שהאש מבקשת, אלא על ידי קבלה שבחיים יש הפרות של האיזון בשביל התפתחות ומציאת פתרונות.
עודף אש באדמה - חורבות המלחמה בתוך האדמה.
כהאדמה לא יכולה להכיל את כמו האש שמכוונת לתוכה , הרגש סוער אבל כבר נמצא בביטוי , לעומת הצפה רגשית של המים.
הרבה פעמים זה נראה כמו דרמה בתוך הצגה,יש עודף רגשות, יריית טילים, התלהבות מוגזמת, דרמות בלתי פוסקות – האדם הופך להיות מעורב בכל דבר גם אם לא בהכרח ביקשו ממנו להתערב, הוא משתוקק להיות בכל קבוצה, בכל פרויקט, בכל קשר – רק כדי להרגיש שהוא “חלק ממשהו" , בגלל האש שמטשטשת את הגבולות של העצמי , האדם מאבד את עצמו לכן הדרך שלו להרגיש את הצורה שלו היא דרך קפיצה לתוך מערכות יחסים כדי להרגיש את עצמו ביחס למישהו.
יש פה רצון להרגיש נאהב , וגם להעניק אהבה , אבל זה בעודף, ולכן זה הרבה פעמים לא מגיע מתוך אהבה אלא הרבה פעים מתוך ערך חברתי , "בשם האהבה" או "אני רוצה לטובתך", שכמובן זה בולשיט -מתחת יושב פחד או דאגה מתוך הזדהות , או מתוך הרצון של האגו להיות נדרש ולקחת תפקיד בכל מקום או להיות "הכי נאהב", זו אש שמתפשטת, ששורפת את העצמיות , כי התחושה של הנאהבות מופנית למשהו חיצוני עבור עצמו ולדימוי העצמי שלו- מניפולציה.
כאשר התנועה הזו מודעת , האש שורפת את הקיים ומאפשר למשהו חדש להתחיל באדמה.
האדמה מתקררת - החום לא מגיע לשורשים וללב
במצבים שבהם האש חסרה , האדמה נמצאת במדבר של בדידות , קרירה, ולפעמים בתחושת ניתוק מהחברה ,ההרגשה של האדם היא שהוא לא מעורב , לא מחובר למה שמתרחש , וזה מתלווה הרבה פעמים לתחושת קרובנות שהוא מאשים בהם או את עצמו או את העולם ,תחושת החוסר מייצר דחייה אטוטמאטית בכל סיטואצייה חברתית , כאשר אותו אדם יתחיל לחפש להדליק את האש ממקור חיצוני.
זה יכול להיות דרך מניפולציות רגשיות על הסביבה , שינוי הצורה שלו כדי לקבל אהדה במחיר של ויתור על מי שהוא באמת , או יצירת מסיכות רק כדי לא להרגיש את הלבדות או את הבדידות, כאשר הרבה פעמים תהיה תחושה של "למה זה מגיע לי" , או "אני תמיד ננטש" , למרות שמקור הנטישה היא של האדם את עצמו.
אדם ראוי להרגיש נאהב אבל לא בכל מחיר וכאשר האש חסרה היא הרבה פעמים עושה מניפולציה דרך הרגש העיקר כדי לקבל הכרה מהאחר , אבל האדמה הפנימית נשארת ריקה , עד שאדם מבין שאת האש של הלב אדם יכול להצית רק מתוך עצמו , ועל ידי הסרה של כל הסחות הדעת שלא מאפשרות לראות את הלב האמיתי כמו שהוא - אוהב ללא תנאי (אש) , וגם האפשרות לקבל את זה לתוך עצמו (אדמה), וכך משתחררת התלות מהחיצון , הציפייה , המאבק , והאדמה מתחילה לפרוח ולשגשג מבפנים.
אדמה כאמא של המתכת - הילדה שאומרת לאמא לעשות סדר בארון
אם באלמנט האדמה היינו עסוקים בלספוג , לקבל ולעכל את המתרחש , לעבד את האינפורמציה למידע ורגשות שיתחברו לבסוף לידיעה מסויימת, המתכת מגיע לאחר מכן עם אנרגייה שמבקשת לסנן , לארגן , ולהעיף את מה שמיותר מתוך החוויה.
האדמה צוברת , המתכת מסירה , האדמה מתמלאת , המתכת מרוקנת.
אמרנו שהאדמה היא הקהילה, החברה , השייכות, והחיבור אל הכלל , המתכת - כביתה של האדמה , נולדה מתוך אותה שייכות אבל כהמשך של האדמה היא מחפשת אחרי תמצית אל עבר הגדרה של זהות ייחודית , מערכת ערכים , חוקים , מסגרת וגבולות אישיים כדי שבהמשך יהפכו לאותה מסגרת בה המים והתוכן של האדם יזרום בתוך אותו מבנה של אדמה ומתכת.
באדמה יש יותר את התמימות והקבלה , לכן יותר מתאימה את עצמה חברתית למען ההרמוניה , המתכת לאחר מכן באה ומוציאה את האדמה מהמטריקס החברתי על ידי שאלות של "מה הערך של זה ?" , או "יפה שאומרים ככה, אבל האם זה רלוונטי ומשרת את מה שאני באמת מאמין בו?", היא זו שמאפשרת לייצר שיפוטיות, הפרדה, (לעומת נפרדות בחוסר איזון), להעיף הרגל שחוזר על עצמו כמו לופ באדמה , להסיר משהו שכבר לא משרת את ההתפתחות על אף הרצון של האדמה לייצר ביטחון ויציבות על ידי שגרה וחזרתיות.
האדמה אוהבת את המלאות ואת המוכר, ולכן אלמנט מתכת זה לא אלמנט שפשוט לה, כי הוא בא דווקא להסיר דברים מהחוויה כדי לשאיר משהו נוצץ , בהיר וברור, כי זה כבר לא לקבל כל דבר שמגיע ולהכיל אותו , אלא דווקא להתחיל לשאול מה נכון לי , מה משרת אותי, ומה מהדהד עם הערכים האישיים או הרוחניים שלי ולא בהכרח מסתדר עם מה שהייתי רגיל אליו עד עכשיו - שזו הפעולה האוטומאטית של האדמה - ללכת למוכר והידוע.
שאדמה חונקת בעודף את המתכת - אדמה בעודף לעומת מתכת.
ביחסים שבהם האדמה עודפת והבת שלה לא באה מדיי פעם לנער אותה , האדמה הופכת כבדה ונתקעת , צוברת עודפים גדולים של מידע , רגשות , מחשבות אובססיביות שקשה מאוד לעשות להם את השחרור,ולכן האדמה נשארת כבדה, עמוסה , ומבולבלת כי אין הפרידה והחיתוך באלמנט מתכת, זה תוקע בהמשך את אלמנט מתכת ומביא לאחר מכן את הצער , המלנכוליה , דווקא בגלל התפקיד החשוב של הרגשות האלו שמבקש להיפרד ממה שהאדמה רוצה להחזק.
שהאדמה עם אנרגיית הלחות שלה, גוברת על אנרגיית היובש של המתכת, היא לא מספיק חזקה , האדמה לחה ושוקעת מידי מעודפים ולכן , הגבולות של האדם מטשטשים , יש לו קושי להיפרד ממערכות יחסים , חפצים , הרגלים , בגלל שהצורך בביטחון ומלאות של האדמה גובר על הצורך בהסרת מה שלא רלוונטי.
זה חונק את המתכת ולא מאפשר לה ללכת לחקור את מה שנכון לו, רלוונטי לו, לרגע לתפוס מרחק מהסיטואציה שלא מוצאת פיתרון, המרחק של המתכת מאפשר להתבונן על פרספקטיבה נוספת, ערכים ומסגרת שונה שאולי מתאימה ומדוייקת לאדם יותר,רק כאן כי כל הזמן האדמה מדביקה אותו חזרה לצורך בשייכות , חיבור, למה שמקובל, ולאדם לא מתאפשר זמן אמיתי לתפוס מרחק ,בגלל הפחד לאבר את השייכות או לחוות דחייה \ לאכזב את הסביבה, על אף הפחד וחוסר הרצון להישאר תלותי בדעת הקהל.
שאמא אדמה לא מזינה את ביתה המתכתית.
מנקודת מבט של האדמה , אם המתכת חזקה יותר , הילדה - קשה מדיי , ביקורתית מדיי , וכל הזמן מפרידה את עצמה מאחרים , אלמנט האדמה לא מצליח להעניק את תחושת החיבור והשייכות לאלמנט מתכת , וזה לא דבר פשוט להתקיים בתוכו כי זה כמו לגור לבד בתוך מדבר יבש, אכן יש קקטוסים בעולם אבל רוב האנשים ייתקשו לחיות חיים של לבדות או תחושת ניתוק לאורך זמן.
אלמנט מתכת זה כן אלמנט שבסוף נשען על תחושת השייכות , המרחק שהוא תופס ממקום בריא משאיר אותו בהרגשה שהוא עדיין שייך , הוא פשוט משקיף מהצד , בוחן , מתבונן, כאשר לאורך זמן אם האדמה לא מזינה את המתכת , היא יכולה להיחלש אם האדם נשען על הסביבה שלו.
זה יש מרידה באדמה , מרידה במעטפת , במוכר , בשייכות , בצורך להתאים את עצמך למשהו אוניברסלי.
יש בתהליך של מרידה וכל חוסר איזון גם אפקטים חיוביים להמשך כי לפעמים האדם חייב למרוד במערכת שמושתת על חוקים ישנים , תרבות , רעיונות שכבר מזמן לא רלוונטים להתפתחות של האדם , ופה המתכת מגיע כאשר היא חותכת את הדברים ומסיקה מסקנות שיביאו לשינוי מעל הבא באלמנט מים.
אם זה כמובן מתקבע, אדם מביא חדות , מורד, מביא עודף ביקורת ונוקשות לכל סיטואציה חברתית וזה מקשה להיות ליד אנשים כאלו, כי בדרך כלל עודף מתכת מול האדמה יכול ללכת לשני כיוונים - מרדנות (אם האדם בהתנגדות לאדמה) , או ריצוי של מערכת וחוקים (אם האדם מפחד מהחוסר שהוא מרגיש ומבקש מעטפת וביטחון חיצוני לפני מה שהוא מאמין בו).
יחסי אדמה מים - שהים פוגש את החוף
היחסים בין אלמנט המים לאלמנט האדמה ברובד הפנימי יותר לוקחים אותנו לדינמיקה בין החיבור לעצמי העמוק שלנו , זה שאינו תלוי ביחס למשהו, ונמצא מעבר לחוויה , לבין החיבור לזהות החיצונית, החברתית , הצורה, העבר, הסיפור או הטרגדיה, זו שמשתנה ומתעצבת , משתנה ומתפרקת עם הדרך, ארמון בחוף ים שמתעצב, קורס ומשתנה מהמים שפוגשים כל פעם מחדש את החוף.
הידע, האינפורמציה, החוויות, התרבות והסביבה שאדם חשוף אליהם במשך חייו משפיעים על אלמנט האדמה שלו במשך החיים (יחד עם המתכת - ערכים , גבולות, חוקים ), והופכים להיות חלק ממי שהוא ומהזהות שלו- אבל זה לא מי שהוא באמת.
מה שממלא את התוכן המשתנה שמבקש להתגלות בתוך אותו מבנה של זהות - הוא המים, כאשר הנביעה שלהם היא טבעית , מעצמה, ומגיעה מתוך החיבור של האדם לפנימיות שלו , היא מקבלת את הצורה של הכלי שהאדם בחר דרכו לגלם את אותו תוכן ולהתגלות.
ולכן יחד אלו אלמנטים שפועלים יחד כדי להחזיק מבנה שמאפשר בתוכו שינוי מתמיד - למים שזורמים כמו התודעה שלנו בתוך ערוץ נחל או מסלול בדרך להתאסף למקור מים גדול , שהופך לאוסף של חוויות וזכרונות שהאדם צובר במשך החיים.
האדמה היא היא אלמנט ווסת , שברמה הרגשית היא זו שמייצבת את הרגש באלמנט מים , שהוא כמו זרם, משתנה , ויכול להיות עקשן ועצמאי , ולזרום לאן שמרגיש לו , האדמה מייצבת אותו בתך מסלול בנסיון יחד עם המתכת כדי לרתום אותו לכיוון מסויים שלא ייתפזר.
שהאדמה גוברת בעודף על המים
במצבים כאלו האדמה חונקת את התנועה של המים , וגם את האפשרות של האדם לצלול לתוך הקרקעית של עצמו, ולהתחבר למהות פנימית ומשם לשאוב את החיבור שלו לעצמו , או לתוכן שמבקש לגלות את עצמו, המים מבקשים לרדת לעומק , לשאוב השראה מהשורשים , האדמה מושכת את האדם חזרה אל הסביבה, אל התפקידים שהוא לוקח במציאות , לחוף מבטחים ,ולכן הרבה פעמים שוללה את האפשרות לאדם לחבור אל עצמו.
זה יוצר מצב מתסכל בו אדם מרגיש שהמחויבות והמחויבות שהוא לוקח על עצמו מכבידות על האפשרות לזרום עם מה שהרגע הזה מביא ולכן שמות את האדם בקיבעון שהרבה פעם יישמע כמו "מתי אקבל את השקט שלי", כי השקט האמיתי לא נמצא באדמה , הוא נמצא במים שאין הסחות דעת והמים משקפים את הריק ושכלום לא בהכרח קורה.
אדמה חלשה מול הגעש של המים
שהאדמה לא מספיק חזקה מול אלמנט המים , הרגש הרבה פעמים שובר את המבנה , השגרה , ואת היציבות מכיוון שהרגש מורד.
אין לאדמה מספיק כח להחזיק את התנודות הרגשיות של האדם , להכיל אותם , ולכן האדם מרגיש שהרבה פעמים הוא נמצא בסערה פנימית שהוא חייב לפרוק דרך אלמנטים אחרים .
שמים מורדים באדמה, האדם מורד בסביבה שלו , אבל לא כמו שבאלמנט אש על ידי יצירת דרמה , אלא הרבה פעמים זה יכול להיות על ידי ניתוק מהסביבה בגלל הצורך שלו לתת מענה לרצון , לדרייב שמוביל אותו , ולרגש שמבקש להגשים ולהתחבר לחזון פנימי מסויים .
זה מחיר שלא תמיד קל לשלם אותו בגלל תחושת הניתוק מהאדמה שצריך לגשר עליה , אבל אנשים עם אלמנט מים חזק הרבה פעמים לא דופקים חשבון והולכים אחרי מה שמניע אותם, והרבהה פעמים כשאין אדמה זו תהיה חוויה של הישרדות שדרכה הוא יבנה את האדמה ואת תחושת הביטחון שבמקור חסרה.
יחסים בין אדמה לעץ - האדמה כמגרש לפעולות של העץ.
האדמה היא כמו האחות הקטנה של העץ שמחפשת מישהו שיוציא אותה מהמיטה , אדמה היא במהות שלה כבדה ודחוסה , לעומת עלמנט העץ שיש לו כח אדיר לפרוץ תנועה מתוך האדמה , ולכן הוא זה שדוחף את הכבדות ששוקעת כלפי מטה, לכיוון השמיים כדי להגיע למטרות והיעדים שהוא הגדיר לצמו האלמנט המים .
האדמה היא כמו האנשים שצריכים מאמן אישי , שידחוף , ילווה , ירים אותם , כי קשה להם לעשות את זה עצמם באופן טבעי , כשאלמנט עץ הוא הרה יותר אוורירי , דוחף , ולקשה לא עם סטטיות לכן הוא כל כמה זמן רוצה לבעוט באדמה כדי לאוורר אותה ולהוציא אותה מהאובססיה והצורך להישאר להיתקע או לתסוס יותר מדיי עם הדברים .
האדמה מחפשת יציבות , לרדת לחומר , ולכן היא מיכל שמאפשר לעץ להביא את החזיונות , הרעיונות ולהוציא אות לפועל , אבל הוא עושה את זה סופו של דבר באדמה , כי היא המגרש , היא זו שמכילה את התנועה הזו , היא זו שמאפשרת לדברים לרדת לרמה הפרקטית ולקבל צורה.
שהגנן צועק על השתיל לגדול -עץ בעודף מול האדמה.
אלמנט אדמה לא אוהבים שדוחקים בהם כי הם הרבה פעמים צריכים שקט ומנחה לעכל את כל מה שהם סופגים מהסביבה והמקצב המהיר של היום שבדרך כלל לא קל להם, הם פחות מחפשים לפרוץ ולקצר את הדרך בעזרת פעולה מאסיבית , אלא מעדיפים משהו מתון ואיטי לאורך זמן.
שאלמנט עץ נמצא בעודף מול האדמה , השורשים מנסים להתרחב בתוך הכלי , אבל אין להם לאן , ולכן הם פורצים אותו בכח , כי עץ בטבע שלו , מחפש לגדול , ופה - זה מעבר ליכולת ההכלה, העץ לא אוהב להישאר במקום כי התנועה שלו מטבעה מחפשת לפרוץ את הגבולות ואת המרחב הקיים למרחב גדול יותר , העניין שהמרחב , ויכולת ההכלה להכיל את התנועה תלוי באדמה שיושבת מצידו השני וצריכה להחזיק את עודף התנועה ואיננה מצליחה - יותר מדיי משימות , יותר מדיי דחף , לחץ , סטרס , מטרות , מה שלבסוף מפרק את האדמה - האדמה לא יכול להכיל את התנועה ולכן קורסת - זה משליך על העץ שכתוצאה מכך נחלש כי מרגיש חשוף - אין אדמה שתגן על השורשים, היציבות היחסית הולכת לאיבוד, הוא מתנדנד ומסתחרר, ולכן זה גם עוצר את התנועה כי לא מאפשרת התרחבות בתוך האדמה ברמת השורש , ולכן גם בענפים החיצוניים.
במקרים האלה האדמה והחלק של ההכלה והיותר ייני באדם , מבקשר האטה , והאספקט היאנגי יותר להרגיע כי זה עושה לו להקיא.
גזע עץ שנשכח מתחת לחול - אדמה בעודף על העץ
במצב ההפוך , הדחק שאלמנט עץ רוצה דרכו לייצר שינוי והתרחבות לא מתאפשר, כי האדמה כבדה ודחוסה מדיי , אם במצב הקודם , הצורך בחופש, גובר על הצורך בביטחון , פה המצב הוא ההפוך , האדמה מבקש לעצמו קודם כל ביטחון לפני שהוא ישאל את עצמו בכלל מה זה חופש עבורו, כי התפיסה היא הרבה פעמים שקודם כל נסדר את עניין הביטחון , הכלכלי , הגופני , הרגשי, רק אז נוכל להתפנות לפעולות להרהר את היציבות.
במצבים כאלה אדם הוא כבד , לח , הוא יותר מהסס , כי העץ לא באמת חופשי , התנאים שהחברה , הסביבה , האחריות , והתפקיד שהוא לוקח על עצמו , בהרגשה שלו שוללים ממנו את האפשרות לקחת החלטות כי יש צורך להתחשב קודם כל בצרכים של הסביבה לפני שאפשר לנקוט פעולה חופשית מתוך עצמו .
מנקודת מבט של האדמה כאשר היא בעודף , לא הופכת אותה בהכרח ל"עשירה ומלאה" בהכרח אלא דווקא הרבה פעמים לתלותית , ולכן היא תחפש מקור חיצוני שידחוף , ירים , יוביל את הדרך כי זה אלמנט שבדרך כלל יעדיף להיות מובל ולא ליזום בכוחות עצמו.
