אלמנט האש
מגיעים לשיא הפריחה , ההתאהבות והתשוקה לחיים
אחרי ששקענו לתקופה במים , והמעיין הפנימי בעבע עם סיפור על החזון הבא והרצון שרוצה להתממש , פרצנו החוצה לעבר החירות והחופש של העץ , נשברו הקירות של האדמה שהסתירה את זרע הפוטנציאל שביקש להיוולד לתוך עולם של אי וודאות , ועכשיו אנחנו מתקרבים לאלמנט שבו מתקיים שיא התהליך, הפריחה ואפשרות להינות מהריח והפירות שהיא מביאה איתה- מגיעים לאלמנט האש.
אלמנט האש מייצג משהו יותר זמני ואירעי מאשר שאר האלמנטים , הוא אלמנט הרבה יותר קצר , פחות יציב , אבל זה גם האלמנט שלוקח אותנו לשחרור והתרחבות, פתיחה וביטוי של הרגש בעולם , והאפשרות להביא משהו מתוך הזהות הפנימית החוצה אל האחדות.
זו הסיבה שהוא גם האלמנט שמביא איתו את הפגיעות , החשיפה הרגשית, והצורך הטבעי שלנו לקרבה ולהרגיש נאהבים,
כל אדם בעולם רוצה להרגיש נאהב , ובעיקר קודם כל על ידי עצמו , כאשר אש אמיתית זו היכולת להצית את אלמנט האש קודם כל מתוך עצמך , ולא בהכרח כתלות מאדם או גורם מחוץ לך.
ה SHEN , שהיא ניצוץ המודעות או ניצוץ הנשמה , הם העניים שמסתכלות מעבר ל 5 האלמנטים ורואים את האדם מתוך נקודת מבט של אהבה ללא תנאי, ולכן האש כאלמנט שהכי קרוב לאותו ניצוץ , מכילה בתוכה את רגש האהבה , שהוא הרגש הכי קרוב לאלוהות בתוכנו.
ה SHEN היא תמיד אוהבת, היא שוכנת בלב , כאשר מה שמפריע להתחבר לאותה מודעות אוהבת שתמיד קיימת מאחורי החוויה, הם העננים של הרגש , והתנאים של המיינד שסוגרים על הלב ופשוט מפריעים לו להיות ככה , כמו שהוא.
תדמיינו לעצמיכם סיטואציה שאתם בתוך מפגש חברתי , מחצלות מפוזרות על הרצפה , אנשים שאתם אוהבים ומכירים , וחלק שבפועל לא הכרתם מעולם , ילדים מסתובבים , כלבים משחקים, ואתם התיישבתם על אחד הכיסאות המתקפלים עם כוס קפה שרק מהריח הארומטי והמריר שלו משהו בעניים שלכם נפתח, אתם לא בהכרח בשיחה עם אף אחד , אבל אתם ערים לכל מה שמתרחש סביבכם , לבכי של הילדים , ההתרגשות של התינוקות , הרוח שמזיזה את העצים , קולות רקע של אנשים שזה עתה הכירו ומתחברים יחד , בו זמנית שאתם ערים להרגשה של נינוחות והקלה בתוף גופכם , זו למעשה חוויה של אלמנט המים בתוכנו שמאפשר לדברים להשתקף כמו שהם ברגישות למתרחש , שכאשר אלמנט האש מצטרף , אתם חווים גם את הפתיחות של הלב , והאהבה שיש לכם לכל מה שמתקיים , וזה רק מעצים את תחושת החיבור שלכם עם המתרחש אפילו ללא שום היכרות , שיח , או מגע , אתם פשוט ערים להיותכם חלק מאחדות שמכילה בתוכה אין סוף שינויים והתרחשויות.
תחושת האחדות באלמנט האש לוקחת אותו לרצון להתמזג עם האחר , להשתתף , ולהזין אחד את השני דרך שיח ותקשורת , אבל גם לאלמנט המים למעשה יש קשר לתקשורת , כי מה האדם יכול לתקשר החוצה אם אין לו חיבור לעולמו הפנימי ?
זאת אומרת שהאש , מביאה את יכולת ההזדהות עם האחרים , להכיר בהרגשה שלו , ולקבל אותו באהבה , העניין , שההזדהות עם האחר ללא החיבור למי שאני יכולה להרחיק את האדם מעצמו.
שאדם צולל לתוך מים עמוקים בתוך בריכה , מתמסר למים ולאט לאט שוקע , עוצם עניים ושוקע לעבר הקרקעית , בתוך המים הוא עטוף במן מעטפת שמחזיקה את הצורה של עצמו ברכות , ומניחה אותו לאט לאט בקרקעית .
בקרקעית , מתחת למים הוא כביכול מנותק מכל הרחשים החיצוניים , קרני השמש שבחוץ רק מלטפות לו את הפנים אבל נדמה ששייכות למימד אחד אי שם רחוק מהקרקעית , אבל משום מה על אף הקור , הבידוד , ותחושת המוגנות יש רצון להתקרב לאותם קרני שמש ואולי בעצם למשהו יותר גדול ממנו.
אותו אדם בקרקעית , גם אם נפגש בפחדים הכי עמוקים שלו , אם זה הפחד לאבד שליטה , ושייגמר לו האוויר, או הפחד להרגיש , את הבידוד וניתוק העולם , או הפחד לחוות שזה הפחד של הנשמה לחוות שוב פעם הניתוק מהאלוהי וההרגשה שקרני השמש כל כך רחוקים ממך במימד אחר, אבל עדיין יש כמיהה לחזור אל החום והאחדות.
משם אדם עולה חזרה אל עבר פני השטח של המים , יש געגוע לחמימות , אל האש , אל האחדות , אבל לא לפני שאותו אדם נפגש עם המים של עצמו , האש כרעיון רוחני , היא אחדות , ההכרה בכך שכולנו אחד , אבל שאנחנו מגיעים לעולם החומר אנחנו נזרקים לתוך חוויה מיימית שמבקשת מאיתנו להיפגש עם הפחדים הכי עמוקים שלנו במים , להכיר בהם, כי מתחתם נמצא החיבור למי שאנחנו באמת , ולאחר מכן נוצר תנועה של עץ , הצורך לצאת באומץ ולפגוש את האחדות מתוך החיבור לייחודיות שלך ומה שבאת לעשות כייעוד ייחודי משלך בעולם הזה, זו הסיבה שבמים אנחנו מגדירים את הזהות שלנו כדי לייצר מסגרת שלותכה נוכל ליצוק תוכן פנימי.
לאמנט אש יש נטייה לדלג על התהליכים הלא פשוטים שקורים בתוך אלמנט מים ועץ , כי אש רוצה כבר להגיע להתרחבות , ולהתרגשות ולדלג לפעמים על תחושת הבידוד והמרחק שהמים מביאים איתם כחלק מהצורך להיכרות עצמית , כמובן אין זה אומר שאדם צריך להיות לבד , או בודד , להפך , יש אפשרות כאן להתחבר לאהבה , אבל מבלי לאבד את הקשר למים .
אלמנט האש ועונת קיץ -הרבה אנשים מעדיפים קיץ על חורף , היציאה החוצה , הימים הארוכים , המפגשים החברתיים , והאפשרות להיות בתנועה לממש ולמצות כמה שיותר מן החיים , הקיץ מביא איתו יותר אירועים חברתיים , וממלא את הרצון לחגוג את השמחה שבלב , לעוף בטראנס של רגשות , לתת מקום לחלקים המטורללים , השטחיים ולרגע לשכוח מעצמך , או כמו שהסינים אומרים : "בקיץ האדם נהיה מטומטם".
זו אחת הסיבות שדווקא אומרים שקיץ האדם צריך להאט את קצב הלב לפעמים , כי לפעמים עודף החום , היציאה החוצה וההליכה רק אחרי התשוקות של הרגש , מרחיקות את האדם מעצמו , זה לא פוסל את הצורך למלא תשוקות , אבל יש הפרדה בין מה שהרגש רוצה לבין מה שהלב , כי רגש ולב הם דברים שונים - אם הלב הוא הקערה , הרגש הוא המים בתוכה , אם הלב הוא שמיים בהירים , הרגש הוא העננים.
הנוזל של הלב - זיעה - מעניין שזיעה היא למעשה מים שיוצאים החוצה לחיצון, גם בזיעה , יש ביטוי של פורקן מסויים , של חום מסויים מחוץ לגוף, הלב הפיזי אחראי על זרימת הדם , וכאשר הדם "מתחמם" במצבי ל חוסר וויסות או הצפה של רגשות , מתחילה תסיסה פנימית שאחת הדרכים לאוורר אותה היא פשט הזיעה , שהיא נגזרת של הנוזלים בהרכב הדם . לכן הרבה פעמים שאדם לא מזיע זה יכול להעיד על חוסר דם או יובש ולא כמו שמשייכים את זה רק לחולשת צ'י או חוסר יכול לפתוח את הנקבוביות.
איברים של אלמנט האש
הקיסר במרכז הממלכה - הלב - הלב הוא הקיסר, הריבון ששולט בממלכה, לא במובן הפזיולוגי, כי הסינים לא ראו את הלב כאיבר פיזי והפרידו ממנו את סימניית הבשר (肉) , שמנסה להמחיש איבר מוחשי פיזי.
הוא מושל מתוך מודעות לממלכה.
זאת אומרת , הלב , ה SHEN , היא אינה משאבה שמפמפמת דם, אלה רוח חיים ומודעות ערה , זו שרואה ואוהבת ואיננה מתערבת בחוויה, כי אותה מעניין התמצית הסופי של מה הרגשת בסוף של כל חוויה, מתוך אותה הרגשה , מגיעה תובנה אוהבת למען התפתחות.
תדמיינו מלאה אנשים רבים סביב השולחן העגול של המלך הארתור , כל אחד מתלונן , מושך , ומנסה לשלוט בצד השני . הריאות מנסות לשלוט על הכבד , הקיבה מקיאה על הטחול, יא בלאגן בממלכה , ואז ששואלים את הלב מה לעשות?
הלב כאשר מקשיב למתרחש , מקבל את חוסר ההסכמות, כי הם חלק ממה שמתקיים בממלכה , ולכן הוא שולח אותם למצוא פיתרון, שילמדו להתסדר אחד עם השני, כי ש"איבר" , שר או גנרל , רוצה להרוג שאת מי שנמצא איתו באותו השלטון , לא מודע לעובדה שאם זה שאיתי "חולה" או "מת" זה ישפיע גם עליי.
הקיסר , הלב , הוא האיבר הכי מוגן בגוף ולא היה אפשר לפנות אליו ככה סתם, אפשר לראות תמיד את הדרמה של השומרים , החיילים , השרים , הגנרלים בכל מיני סרטים מביעים את דעתם ומנסים תמיד "להשפיע" על הלב , העניין שבמקור הוא אף פעם לא מבולבל באמת , הוא פשוט מוסתר בתוך החוויה , כמו שמיים שהופכים מעוננים מפעם לפעם , הרגשות שלנו לפעמים מסתירים את האמת של הלב . ואם זה ענני כעס , והקיסר מזדהה איתו,לפעמים הפקודה היא לערוף את ראשו של אדם שרק חשב להינשא לנסיכה .
בנאדם בדרך להתפתחות והתעוררות של הלב לומד שבמקור הוא ניצוץ הלב האמיתי , הוא למעשה העד שמתובוננן בחוויה ורוצה ללמוד מתוכה, ישנם 5 אלמנטים שונים ברפואה הסינית שכל אחד מביא פרספקטיבה שונה על החוויה שמאפשרת אינסוף אפשרויות הסתכלות, זכות בחירה להבין מאיפה אני פועל, מאיפה אני בוחר, אחרת ללא אותה מודעות , אפשר להגיד שאנשים אחרים מנהלים את הממלכה שלי מתחת לאף או פשוט לא במודע. כאן יש עוד הרחבה על הלב למי שמעוניין (הלב והאלמנט הראשי)
מעטפת הלב - פריקרדיום - כלוב הצלעות שמגן על הלב
מעטפת הלב משחקת תפקיד של הגנה ומתווך בין מה שמגיע אל הלב כחוויה מעוכלת או לא , לבין הקיסר העצמו .
למה בכלל צריך מגן ללב ?
בשביל מה משהו שהוא במהות שלו רוח , צריך הגנה? אפשר להגיד שהלב הוא אור , או מושב המודעות , ובגדול לא זקוק באמת להגנה פיזית כי הוא רואה מעבר לאשלייה.ואכן, אהבה ללא תנאים זו באמת שאיפה להגיע אליה , אבל אנחנו לא בפרדס חנה , ולא בהודו , ירדנו לחוויה בעולם החומר, שמפגיש אותנו עם מערכת מודעה של סינון , תרגום , תיווך ,דרך תחושות רגשות ומחשבות , וכאן נכנסת המעטפת שמאפשרת ללב להיות נוכח בעולם בלי להישרף.
כך יצא שאותו ניצוץ מודעות כדי להיות מוכל בחומר , הוא זורם בדם , שמהווה אספקט יותר פיזי , ומתורגם להרגשה בלב כשאנחנו יכולים להגיד , הנה , "אני מרגיש" , עכשיו אני רק צריך שהשכל שלי , או הבנה גבוה תצטרף לרגש , ותסביר לי מה אני מרגיש ואני מבין מזה.
אז אם המצעים נקיים , והדם "נקי" מרגשות שליליים" יש יותר בהירות , ויותר נעים לשהות בתוך עצמינו , אבל מי יכול להיות ככה כל הזמן? החיים מביאים סיטואציות שחודרות לפעמים את חומות הממלכה , מגוון רגשות שמזיזים את הדם , גורמים לו לגעוש , לתסוס , שזה חלק מלהיות בחיים , ככה שכל מה שנותר זה לאפשר לכלי , להכיל את החוויה .
אבל , יש גבול ליכולת ההכלה העכשווית של כל אדם.
ולכן יש חוויות שטרם עברו עיבוד , טראומות וחוויות כאב שטרם עברו טרנספורמציה, עיבוד ולימוד עד הסוף, שיעורים שהנשמה בקשה ללמוד בפועל לפני שהגיעה, עד שהשיעור יגיע להשלמה.
ולכן באותם טלטלות נכנסה מעטפת הלב , כי הלב כיישות תודעתית אין לה פחד , אבל לאדם כן , ולכן שאדם חווה טאומה קיצונית, או חוויות מטלטלות, נכנס מגן הלב , ששמר על הלב , ממה ? מלהרגיש. (טראומה ברפואה הסינית)
להרגיש את הפחד , את הדחייה, את הבדידות , את האובדן ואת שאר הרגשות שנוצרו במהלך חייו של אדם. ובדרך החוויות מצטברות , כואבות , מרגשות , מסעירות ומציפות. העטפת לא נותן לכל דבר להגיע ולהטריד את הקיסר ,ולמעשה "אוגר דם" שמפורשת כטראומה או סטג' רגשית שצריכה לעבור פירוק. כי אדם לבסוף צריך לשחרר את זה החוצה ויש לזה מגוון דרכים.
שהיא נסגרת , מעטפת הלב "מסבירה" למה אתה צריך לסגור , למה אתה צריך להיזהר , למה את צריך להתרחק . עד שאדם יגלה מוכנות ויכולת הכלה לבוא במגע עם כל הרגשות האלו.
הפחד הוא הוא שומר , לפעמים שומרים עושים את התפקיד שלהם בצורה מוגזמת , הפחד מגן על משהו יקר , על החלומות של האדם , על הלב שלו , על ידי זה שהוא אומר "לא".
כאשר הוא נסגר מדיי - יש קהות , חוסר חיבור וקיפאון רגשי שמתורגם לפחד להרגיש.
אבל , הפחד לא אומר על חוסר מוכנות של הלב , כי במקור הלב אמרנו , הוא לא בעייה והוא לא פצוע , כי ה SHEN לא צריכה טיפול. מה שמפריע מלראות את הלב , דורש טיפול.
הפחד תמיד יהיה שם , הוא מבקש הכרה אבל הוא לא יכול להוביל את המסע, ומשם מגיע האומץ , המשמעות , האהבה, האמון, לא על ידי מלחמה בפחד, אלא ללמוד לרקוד ולנוע איתו.
כאשר המעטפת פתוחה מדיי - יש בלבול , הצפה , או טרלול רגשי כי הכל נכנס ללב והקיסר לא יכול לשבת בנחת למלוך על הממלכה.
הפריקארדיום – השער הפנימי זה ששואל לפני שנכנסים ללב
במרכזו של מרידיאן הפריקארדיום יושב שומר כמו שאמרנו. הוא לא רק מגן פיזי על הלב – הוא השומר הרגשי והרוחני שמבקש לשאול שאלה אחת חשובה:
“האם אתה אוהב את עצמך, לפני שאתה יוצא אל העולם?”
זוהי נקודת מפתח להבנת התפקיד הייחודי של הפריקארדיום במערכת: הלב יודע את האמת, אבל הוא גם פגיע. כדי שהתודעה תוכל לצאת החוצה, להתבטא, להתגלות – הפריקארדיום משמש כמו שער הכניסה שמסנן: האם יש ביטחון פנימי שמספיק כדי שהלב יהיה גלוי?
הפריקארדיום מנסה לשמור על הרמוניה עם הסביבה (זו הסיבה שרואים בהשפעות של נקודות הדיקור שלו הרמון של האדמה ).
אבל כאן בדיוק המתח: האמת הפנימית לא תמיד נוחה, לא תמיד “הרמונית”. ולפעמים, כדי לשמור על שלום חיצוני – מגן הלב חוסם את הדחף הפנימי, והאדם נשאר עם שקט מזויף — אך לב סגור. היכולת להוציא את פקודת הלב — את האותנטיות, את הרגש, את היצירה — מותנית בכך שנענה לשאלת השומר: “האם אני מוכן להיות אני, גם אם לא יקבלו אותי?” הפריקארדיום, אם כן, איננו רק מגונן ,הוא זה ששואל אותך לפני כל חשיפה: “אתה עושה את זה כי אתה שלם, או כי אתה פוחד שלא יאהבו אותך אחרת?” והוא זה שמציע: “אם תאהב את עצמך – תוכל להכניס את העולם פנימה או לצאת החוצה, מבלי לאבד את הלב שלך.”,
במילים אחרות - העולם נכנס מבלי להכתיב את מה שיש בלב , ובתנועה הפוכה , האהבה העצמית הופכת לתנאי שבו החשיפה לא מאיימת של שלמותנו הפנימית.
וזה מביא אותנו לתחושת "המוגנות" אבל לא הפתולוגית שסוגרת את הלב , אלא:
ביטחון רגשי אמיתי הוא כאשר אני מסוגל לנוע לשני הכיוונים, מבלי לאבד את עצמי.
הוא לא נמדד בכמה אתה אהוב, אלא בכמה יש מוכנות יש לאדם להישאר באהבה גם ללא חיזוק חיצוני ומתוך אמון בדרך.
זו לא אדישות — זו אמון בעצמך, שמאפשר לך להיות פתוח, לפגוש את העולם, את הכאב, את השיפוט — מבלי להתרסק.
• אתה יכול להרגיש פגיע - ולקחת על זה אחריות
• אתה יכול לטעות - ולראות את זה בחמלה
אבל חשוב להבדיל בין ביטחון רגשי כזה, לבין תחושת ביטחון מדומה שנובעת מטראומה.
כשמגן הלב (ה־Pericardium) חווה פגיעות קשה או דחייה, הוא עשוי להחליט שפתיחות שווה סכנה. במקום לשאול אם אתה אוהב את עצמך לפני שאתה יוצא אל העולם — הוא פשוט סוגר את השער.
ואז נוצרת תחושת ביטחון קפואה — אתה מרגיש מוגן, אבל לא חי.
העולם לא יכול לפגוע בך , אבל גם לא לגעת בך. זו לא אהבה עצמית זו הישרדות.
אז איך מבדילים בין השניים? אם הלב שלך שקט אבל מנותק — אם אתה לא מרגיש כאב, אבל גם לא ממש חיות — יכול להיות שאתה במצב של קיפאון רגשי ולא של ביטחון. לעומת זאת, ביטחון רגשי אמיתי מרגיש חי: יש בו רגש, יש בו תנועה, יש בו גם פחד — אבל הפחד כבר לא שולט. זהו מצב שבו אתה לא רק מוגן — אתה פתוח, ואתה בוחר. אתה בוחר להיפתח לעולם — לא כי אתה צריך, אלא כי אתה יכול, ויש לך בחירה.
המחמם המשולש - שר ההשקייה .
ה־San Jiao הוא וסת תנועתי, לא איבר מוצק. תפקידו בציר האחורי להזרים את צ’י המקור (Yuan Qi) מהכליות (צ'י ומערכות יחסים), לחלק ולחבר בין שלושת המחממים - תחתון, אמצעי ועליון – כדי שכל איבר, מערכת ואיכות נפשית-רגשית יקבלו את מה שנחוץ לו לתפקוד.
כציר התקשורת הקדמי, המחמם המשולש פועל בקדמת הגוף – אזור של תקשורת בין עולמות:
• המחמם התחתון: הבסיס, הדחפים, האינסטינקט, הפחדים.
• המחמם האמצעי: הרגש והעיכול, עיבוד, הפנמה.
• המחמם העליון: הביטוי, תקשורת עם העולם, לב פתוח.
הוא מגשר בין שלושתם – ומוודא שהם לא רק עובדים, אלא מתקשרים בינהם כאשר יש זרימה תקינה ביניהם – האדם מסוגל לפעול מתוך אינטגרציה: תחושה, רגש מחשבה , והביטוי שלהם.
בעומק – הוא מערכת תיאום של הזהות. הוא מביא את הידע מתוך העצמי בכליות ואלמנט המים , ומתאם יחד עם ה PC לאן יזרום יותר מידע שיעניק לאדם את מבנה האישיות שייצר מסגרת לביטוי של הנשמה שלו העולם.
הוא מביא את הפוטנציאל מהכליות , כ YUAN QI ונותן לו לנוע אל עבר כל נקודות ה BACK SHU, בזמן שצ'י המקור מביא את התזכורת והחיבור למקור שלנו ,ה PC מניע את הדם לצידו, שמכיל בותו את החיבור אל ה SHEN. - וכך הם יוצרים חיבור הן מים לאש , בין צ'י המקור, לניצוץ המודעות.
ה־Pericardium גם מייצר דיאלוג בין הלב למים. המסלול האנרגטי שלו יורד למחמם התחתון, ומייצר חיבור עם הכליות. כאשר הוא שואל שאלה מהותית: “האם מה שיוצא מהלב – באמת קשור למי שאני?” , "האם זה שלי?"
• הוא מאפשר לאדם להסכים להיות נוכח בזהותו שמוגדרת במים , ולבחון האם הזהות שמפעילה אותו היא תולדה של טראומה, פחד, הגנה… או בחירה מודעת.
זהות, אש ומים
האש והמים במקור שניהם חסרי צורה, אך כשהאש - הניצוץ (חבר הגדרה באמת) מתחבר לפוטנציאל -מים (חסרים הגדרה גם כן), מתחיל תהליך בחומר של יצירת הצורה, של עיצוב של הזהות , כאשר אותה זהות, היא משתנה כמו מים–כי היא פשוט כלי שהנשמה יכולה לפעול דרכו, ולשמור על השפיות שלנו ברמה מסויימת.
עדיין ובכל זאת , האדם "מקבל על עצמו" את הטבע הייחודי שלו, תכונות ומבנה אישיות , שמטרתן לייצר נתיב לייעוד הספציפי של אותה נשמה, שאת אותה אישיות – פוגשים שיעורים, התמודדויות, וקשרים שהוא (הנשמה ) בחר לעצמו מראש.
הרעיון הסיני הזה על ה־San Jiao ו־PC בא לייצג את המקום שאומנם האמת אומרת שיש לנו אין סוף אפשרויות , אבל בסוף אין צורך באמת באינסוף אפשרויות , אלא לבחור מתוכן אפשרויות שיעזרו לי להגשים ולקדם "דרך ייחודית שתשרת את הנשמה שלי", ואת מה שרלוונטי לה כדי לעשות את המסע שלה.
התוכנית של הנשמה כבר נבחרה עוד לפני שהיא באה למימד של זמן ומרחב כדי לחוות את זה בפועל , אנחנו מתרגמים את זה להתסכלות דרך אלמנטים, כאשר האפשרויות נמצאות במים.
אדם יכול לשנות את הסביבה , את התנאים , את המקום , אבל זה לא ישנה את השיעור.
אם אדם צריך לעבור שיעורים על אומץ , לקיחת החלטות , הובלה ושחרור מצורך בכבוד ושליטה , יכול להיות שישלב בתוך החיים שלו שיעורים שקשורים לאלמנט עץ, או - שזה יהיה גם האלמנט הראשי שלו, ולכן המחמם המשולש יזרים יותר צ'י מקור לאלמנט העץ. וכך גם המציאות החיצונית תביא הרבה הזדמנויות שקשורות לאלמנט העץ.
לכן יש קשר למושג "אפיגנטיקה", והרעיון שהסביבה שלך, או "המציאות החיצונית" עוזרת לך "להפעיל" בעצם גנים מהמבנה הקיים ב DNA שלך , ה DNA מכיל לבתוכו גם גנים \ תכונות \ מחלות שהועברו אליך בתורשה, שיכולים להפעיל מצבים או תפיסה שהיא פתולוגית או פזיולוגית. ולכן גם תתבטא כמחלה או חוסר איזון (פתולוגיה), או פזיולוגית (התפתחות) .
זו הסיבה שיש מחלות שעוברות מדור לדור בחיפוש אחרי פיתרון , ופה נכנס המושג אלכימיה.
כאשר משהו שפעם היה "מפעיל אצלי גן מסויים" , בנוכחות של המודעות שלי , אני יכול לבחור שלא ללכת לשם , כי מיציתי את השיעור, הבנתי אותו על כל צדיו ולכן אין לי צורך שוב להיכנס לשם ובעצם אני משחרר את עצמי מהקרמה , וגם משפיע על עצמי ברמת ה DNA.
המחיר של התגברות הפחד או טראומה נרכשת - סגירת חלקים מתוך זהות •
כשה־PC נסגר (מפחד, טראומה, דחייה), הוא סוגר את הדלת בפני רגשות או חלקים בזהות שהלב פוחד לפגוש.
וכשה־PC סגור – ה־San Jiao לא יכול להביא צ’י למרחבים הללו. ואז… חלקים מהזהות נותרים בצל, בתסמינים, בכאב, במחלה. כי יש התנגדות לזרום עם השינויים שהחיים מבקשים. כלומר: הפחד הופך להגבלה אנרגטית ממשית.
זאת אומרת אם לאדם יש אישיות ומבנה של אלמנט עץ , שעברה טראומה , מעטפת הלב יכולה לסגור את החלק הזה באישיות כדי לא להיפגע או שוב, ואז אותו אדם לא יכול להיות עד הסוף מי שהוא באמת. בהמשך זה הופך למחלה פיזית או נפשית.
הסינים פילוסופית תיארו את זה כחסימה של אנרגייה , לנקודה מסויימת , או למשל להפך , עודף במקום אחר.
האם זה טוב או רע? לא , כי אין באמת טוב או רע זו בחירה ומנגנון שיש לו השלכות, אדם לפעמים יכול לחיות חיים שלמים רחוק מהאלמנט הראשי שלו.
יש טיפול מוכר שנקרא "טיפול ל AGRESSIVE ENERGY " , שדוקרים נקודות על הגב לראות אם יש אנרגייה עודפת באלמנט מסויים , אבל בתאכלס , לא תמיד זו אנרגיה בעייתית אלא פשוט העובדה שאדם בנוי מאלמנט שיהיה יותר ודמיננטי, השאלה עם זה מביא אותו לחוסר איזון , ואיך הוא מרגיש?
לפעמים תקיעות על אלמנט מסויים לא מאפשרת לו ללכת לאלמנטים אחרים, ולכן לא מאפשר גמישות, להשתנות ולהתחבר לעוד חלקים בתוך עצמו שצריכים לקבל ביטוי.
ככל שהמודעות גדלה , אדם מבין שיש לו בחירה חופשית להסתכל על כל דבר מכל אלמנט שהוא רק רוצה , כי בכל מקרה , גם אם יוצא לאלמנטים אחרים הוא תמיד יחזור לאלמנט הראשי שלו ,כי הרי בסופו של דבר , אין שום דבר מחוץ לעצמך , אז לאן הלכת ?
בשלב הזה – אפשר לומר ש־ה־DNA האנרגטי משתנה.אדם מתעלה מעל "המפה האנרגטית" שלו , מעל הרעיון ש"אין חדש תחת השמש" , כי מעל השמש יש תמיד משהו חדש, בגלל הפתיחות לשינוי , האדם לא רק מתנהג אחרת – הוא מתפתח וממש נהיה אחר, כי הוא מאפשר לעצמו לבחון את עצמו מנקודות מבט שונות, אבל ממקום של מודעות, הוא נולד מחדש ומקלף את הקליפות בדרך למה שהכי קרוב לאמת העכשווית שלו , ולהרגשה שלו, ולא ממקום של טראומה ששולל חלקים, ולא מאפשר חיבור אל הלב, שגם זה תהליך חשוב בדרך לריפוי.
המעי הדק- מה ההגיון?
המעי הדק – האינטלקט של האש - הוא משמש כמסנן של החוויה ותפקידו להפריד בין עיקר לתפל, אבל מה ספציפית שייך אליו ?
התפקיד שלו הוא לא להיות ה”מרגיש”, אלא ה”מפענח”. הלב אכן אמרנו "אוהב" , ולאהוב באמת זה דבר אחד – אבל להבין מה מכל זה אמיתי או רלוונטי, זה כבר עבודה של המעי הדק.
הפירוק והפרדה כאן נוגע ברמה הרגשית תודעתית, הקיבה מקבלת את העולם כמו שהוא – גולמי, חושי, אינסטינקטיבי. המעי הדק כבר עובד על רזולוציות גבוהות יותר, יש לו זמן והוא ארוך מאוד...
הוא מבצע הבחנה דקה בין עיקר לתפל
בין מהות לתפלות
בין אמת לבין מניפולציה.
הוא שואל: “האם זה תואם את הערכים שלי? את הלב שלי? את הכוונה המקורית?” במובן הזה הוא היכולת להבחין, בין מה מתאים לי ומה לא מתאים לי, גם אם זה עטוף יפה, יש פה פירוק של הרגש, יותר לעומק כי מצטרף לשם גם תהליך של הגיון שמסתמך גם על העבר והיכרות עצמית.
היגיון של אש – לוגיקה שנובעת מרגש, המעי הדק אחראי לתהליך של עיבוד והבהרה מנטלית, אבל לא בסגנון מתכתי (קר, אנליטי) אלא בסגנון אש: זו לוגיקה מבוססת לב, שמבינה הקשרים, טון, משמעות נסתרת, כוונה.
הוא שואל: • “מה אמרו לי באמת?” • “מה הייתה הכוונה מאחורי המילים?” • “מה המסר הפנימי פה?” זו מערכת סינון שלא רק שואלת “האם זה נכון או לא? (מתכת) . אלא גם “למי זה שייך?” ו”מה אני חושב ומרגיש לגבי זה?”
כאשר המעי הדק יוצא מאיזון – הוא יכול להיות מסנן יתר או יהיה לו קשה לעשות הפרדה בהירה וזה פוגע בבהירות המנטאלית.
במקום לסנן מתוך אמת פנימית, הוא מסנן דרך הפילטר של “מה יאהבו בי?” או "מה כולם אוהבים?" ואז נוצרת דינמיקה של התאמה על חשבון האותנטיות.
לקחת משהו שהלב רוצה להביע, • ולעבד אותו שוב ושוב עד שיהיה נעים לעיכול עבור החברה, זה גורם לאדם לעשות דברים מספר פעמים ולחזור על עצמו, עד שחומר "יעובד" בהתאם למה שמצופה ממנו, ולכן זה שם תנאים על החוויה, ומסתיר את האמת ואת "תחושת הבטן".
בגלל ה"תנאים"וההשוואה לאחרים , אפשר לראות את הקשר לרגשות כמו שנאה , וקנאה , שיותר שייכים לאלמנט האש , הרצון לפעמים לקחת מהאחר את מה שאני מרגיש שחסר לי. על זה בנויות רוב המלחמות של ההיסטוריה.
כשהוא במיטבו – הוא מביא הבנה עמוקה יותר ולא רק מפריד בין "טוב לרע", אלא מה "נכון לי ומה פחות נכון לי". הוא יודע לזרוק משהו מבלי לסגור את הלב. הוא מאפשר ראייה בהירה של הדברים, מבלי לשים מסך על החוויה , או להסתיר את מה שלא בא לנו לראות, כי גם לא לראות משהו - זו בחירה .
.jpeg)
אישיות של טיפוסי האש –
אם באלמנט המים בנאדם מרגיש את הרגש אבל עוד רק שוהה איתו , באלמנט עץ הוא מתחיל את היציאה והפעולה החוצה , כאשר בשלב האש הרגש מבוטה החוצה ומתמזג עם הצד השני.
לא תמיד קל לזהות אותם , דווקא בגלל שאלמנט אש זה אלמנט חמקמק ומאוד רגעי, ויש נטייה לחשוב שאלמנט אש הם תמיד "דלוקים" או נלהבים אבל זה ממש לא תמיד ככה , דווקא בגלל השחיקה של הרגש, הנטייה להישרף וההליכה לקצוות, הם הרבה פעמים מותשים וכבויים.
דבר נוסף שיכול להטעות הוא אנשים עם חוסר באלמנט האש, שיכולים להיות אלא שיקרינו התלהבות יתר הרבה פעמים כדי לפצות על החוסר אש שהם מרגישים.
ובכל זאת,אש היא אש. כשמתקרבים אליה, בוהים בה, מרגישים את החמימות שלה .
זה הרגש, התשוקה, החיבור, הרצון להרגיש נאהבים באמת.
אנשי אש יכולים להיות מאוד נלהבים ובתשוקה למה שהם עושים , בעיקר אם הם מרגישים שזה מהדהד החוצה לסביבה שלהם ,הם רוצים להשפיע , להתפשט ולהתרחב מעבל למרחב שלהם ולכן יש להם יכולת להביא טרנספורמציה ושינויים למקומות שהם מגיעים, הסיבה לכך היא מכיוון שלשריפה ולהתפשטות של האש יש תכונות שגם מועילות להתפתחות, כי יש מיצוי של מציאות שהתקיימה עד עכשיו , ורצון ללכת לעבר משהו חדש , יציאה מהמוכר , להתחכך עם רעיונות \ אנשים \ סיטואציות חדשות כדי לקבל השראה, זו הסיבה שהם כל הזמן רוצים לדחוף לעבר התחדשות (יש לזה קשר להזנה של אלמנט העץ) , כי אחרת , בתוך שגרה אדמתית הם ישתעממו וזה ייכבה אותם.
שהם שורפים מתוך חוסר מודעות , הרגש לוקח פיקוד , מעצים את הדרמה , את הפגיעות , וכל הזמן מטלטל את היציבות כי זה גם מה שהרגש רוצה , הוא לא מעוניין בהכרח בהרמוניה, יציבות , איזון (כמו באלמנט האדמה) , כי האש רוצה ללכת לקצוות , להרגיש את החיים , לעוף , ליפול , לקום , ובעיקר להרגיש את התסיסה של החיים .
וככה הרבה פעמים קשה להם להחזיק מערכות יחסים לאורך זמן , או כי הם משתעממים ומחפשים משהו חדש שיצית להם את הלב , כי הרגש רודף כל הזמן אחרי התשוקה הבאה , או שרגישות היתר שלהם מביאה דרמה ואש לכל מקום שהם מגיעים ולכן גם מייצרת הרבה פעמים מרחק מהסביבה שלהם שלפעמים מותשת ומאבדת את הסבלנות אליהם.
מצידה השני , הפגיעות היא חלק בלתי נפרד בתוך מערכות יחסים , היכולת לחשוף את הלב , להסיר את המגננות , את המסיכות , ולהסתכל בעניים נוצצות ואוהבות לצד השני , זה הקסם שלהם , כי רק ככה אפשר באמת להתמזג , ולהרגיש את החיבור של הלב עם הצד השני .
מדורה אוהבת שחגים סביבה , וזו הסיבה שהם אוהבים להיות במרכז העניינים , הם הלב , ורוצים את תשומת הלב , לא כי הם רוצים להוביל כמו באלמנט עץ , אלא כי הם פשוט רוצים להרגיש נאהבים ולהקרין את האהבה הזו החוצה , זו מדורה שמבקשת חום מהסובבים אותה , ובו זמנית מחממת את כולם .
שהם מדברים או משתפים רוב הפעמים הם יהיו הנושא , לא מתוך נרקסיזם אלא כי הרגש הוא השחקן הראשי על הבמה, שמדבר מתוך החוויה האישית שלו , שרוצה לשתף את הקהל, הוא סוחף את הקהל עד כדי דמעות , צחוק , וההתרגשות כאשר הוא חיי את הרגע, ואם הוא בתוך הסרט של עצמו , גם יכול לשכוח לרגע שזו סה"כ הצגה והכל קורה בתוך עצמינו , כאשר אתה גם הקהל גם המפיק וגם הבמאי .
אש מביאה איתה תחושה של אושר ושפע פנימי של התרחבות , ולכן היא גם מתקשרת ליכולת של נתינה לאחר , הראייה של האחר והרצון לשתף אותו בתוך המרחב האישי , האדמה יותר מתקשרת ליכולת לקבל ולהכיל את השפע שמגיע אלינו לא רק מבחינה חומרית אלא גם ברמה הרגשית.
לכן בטבע שלהם , אש רוצים לשתף מתוך עולמם הפנימי החוצה , ועל ידי כך להדהד השראה, חזון או רעיון כאשר הדגש וא בעיקר על ההרגשה שהם משרים.
יחסים של עץ ואש - עץ כאמא של האש - הדחף לזרוח
אם האש היא הניצוץ , ההברקה , ההשראה , העץ הוא הדחף הפנימי להביא את זה החוצה לעולם , הוא מושך את הרעיונות מהמים ומרים אותם אל הלב .
הוא כמו אמא שדוחפת את היליד ואומרת לו : "יש לך חופש לבטא את עצמך , יש לך חירות , לך עם זה את יכול להיחשף " וזה בדיוק מה שאלמנט האש רוצה בסופו של דבר , החשיפה מיועדת לאפשר מקום למה שיש לנו להגיד בעולם , ללא התנצלות.
וככה האדם דוחף את עצמו החוצה לתוך קשרים, הוא פועל , עושה , ויוזם , מתוך רצות לחוות חיות. רוצה להרגיש מעורב , מקובל , וחלק בתוך תהליכים משותפים, כאשר זה מגיע מתוך השראה , ולא מתוך מאבק.
כשאין מספק עצים למדורה - חוסר עץ על האש
מנקודת המבט של האש, האדם חש רוצה לפרוץ , רוצה לשתף , רוצה להגיע החוצה , אבל אין דחף ואומת לפרוץ , יש רעיונות , יש השראה , אבל משהו לא מצליח להזיז את הרגש החוצה נוצרת חסימה שבהמשך יכולה להפוך לתסכול .
לפעמים יכולה להיווצר הרגשה שאין יכול לחבר בין מה שאני יודע או מרגיש , למה שאנשים רואים , וכתוצאה מכך נוצר מצב שבו האש - הרצון להיות נאהב , מעורב, בהתלהבות , גובר על הצורך במאמץ , נקיטת פעולה , כי הרצון להיות כבר בשיא גובר על ההבנה שיש מאמץ קל שצריך לעשות , ואז בנאדם מדלג על הפעולה , ויכול לרוץ הרבה פעמים לקיצורי דרך כמו מפגש עם חברים כדי לא להרגיש לבד , או התמכרויות לדברים ריקים שמזינים את האש מבחוץ , בגלל חוסר היכול להביא את זה מתוך עצמו .
שזורקים יותר מדיי עצים - עודף עץ על אש.
בגלל שאנחנו בנקודת המבט של האש , צריך להבין שיש פה מדורה , שצועקים עליה להתרחב עוד ועוד מעבר לגבולות שלה , ולכן יש דחק תמידי עודף מטרות , עודף דגש על תוצאות ותחרות ולא לרדת מנקודת השיא , על מה? על הרצון להגיע למעמד , להיות מקובל , או להיות הכי הכי נחשק, זה מצבים שבהם אדם מרגיש דחק רגשי, יש כל הזמן עוד תכניות , הגוף עייף והנפש מוצפת , אדם פועל על בליינד העיקר כדי להגיע לאישזהו שיא שכל המטרה היא פשוט להוציא פעולה , זה יחסים שמסמלים את ההגיון המערבי של ככל שתעשה יותר תשיג יותר, ושהחיים הם מאמץ.
יחסים אש אדמה - אש כאמא של האדמה
אש מעניקה לאדמה את החמימות שלה , את תחשובת הקרבה , אש ממיסה את הפחד ואת תחושת הניתוק ומאפשר להרפות לתוך מרחב של שייכות , היא מזינה את ההאדמה ועל ידי כך מאפשרת את הכוח המניע לטרנספורמציה בתוכה, אדמה קרה זו אדמה שפחות בא לך לשבת עליה כי יש שם משהו שם מכווץ.
האש רוצה להניע ולחמם את האדמה , להפרות אותה כדי ליצור שם חיות, תנאים מתאימים בין חום ליובש, תדמיינו קומפוסטר שיש בתוכו ליבה של חום שמעכלת את כל החומר עד שהופך לחומר אורגני ותמצית מפורקת, כך אותו דבר עם תהליכים של עיבוד אינפורמציה ורגשות.
האש היא הנתינה , כאשר האדמה מקבלת , כי היא היא יכולת ההכלה , כל אדם רוצה להביא את האש שלו החוצה , אבל לאן ?
בדרך כלל זה יהיה לסביבה , לאנשים למשפחה , או חיה שהוא אוהב, זו תנועה שמרחיבה את הלב , כי יש בנינה ובאלמנט האש תחושה של התרחבות ושפע .
שהאש שורפת את האדמה - אמא בדרמה על הילד.
שאש בעודף על אלמנט האדמה , יש סערה רגשית ששורפת את הסביבה (באלמנט המים הסערה היא פנימית) , את הקשרים , יש עודף של דרמה ומניפלציות רגשיות , רצון עודך להרגיש מעורב , שייך בכל מחיר , לקבל תשומת לב ולהיות במרכז .
במצבים כאלה לפעמים אדם יכול לכפות עת עצמם על אדם אחר , לשם השגת תשומת לב , ריגוש יתר , הכרה , כאשר המטען הרגשי (אש), גדול מיכולת ההכלה (אדמה), והתוצאה היא הרבה פעמים הצפה רגשית ולפעמים תגובות לא פרופורציונליות.
המצב הרגשי העודף לא מוכל, ולכן אדם יורה טיל החוצה.
יש בתנועה עודפת של האש לפעמים ייתרון זמני אם זה מגיע מתוך מודעות, כי היא מאפשר שריפה של קשרים לא רלוונטים , כי לפעמים עד שאדם לא זועם באמת הוא לא ישרוף את האדמה התנאים והמסגרת שהוא חיי עליה ולא משרתת אותו יותר.
למצב הה יש השפעה גדולה על מערכת העכול בגלל הפערים בין האינפורמציה שנזרקת לאדמה , והצורך לעכל תכנים מרובים שלא תואמים את היכולת של ההכלה ולכן גם אחד הגורמים למקרים כמו צרבות ו IBS.
עודף האש מייבשת את האדמה ולכן מפוררת אותה וגם פוגעה ביכלות ההכלה שלה שהיא מקבלת למעשה בסופו של דבר מהאיכות של המים.
במצבים כאלה בנאדם פחות מקשיב , כי הפוקוס הוא תמיד על איך אני נראה , מרגיש , נשמע ,ויש תמיד מן חרדה ברקע, גם כשהם מוקפים באהבה , הם מרגישים חוסר כי זו אש שצועקת שיראו אותה כבר, כאשר דווקא עם אש אמיתית יהיו הרבה יותר שקטים.
אש לא מזינה את האדמה -שהלב לא מוצא את המגע עם הקרקע
מנקודת מבטה של האש מול האדמה , כאשר היא בחוסר, האדם מרגיש קושי לצאת לביטוי, לא כמו מה שתיארנו עם אלמנט העץ והאומץ לפרוץ החוצה , אלא יותר בהקשר שאין מקום ושייכות לניצוץ שלו במרחב , הוא רוצה לשתף , אבל מרגיש שאין לו מה לשתף , וככה האש מתקשה להגיע החוצה, לכיוון האדמה, לגעת באדמה , יכול להיות שאותו אדם עם עצמו (מול המים שלו) , בתקשורת נהדרת , אבל שזה במעבר החוצה לסביבה משהו נחסם, יש יותר מדיי התחשבנות מול הסביבה , האדמה נראית גדולה , מפחידה , ענקית , והרבה פעמים זה הפחד - "האם זה יתקבל באדמה"?.
לכן שהאש בחוסר מול האדמה , יש תחושה של חוסר שייכות , אדם כבר יוצא החוצה , אבל הוא "נזהר" כי כל הזמן יש בדיקה אם זה מתכתב בהרמוניה עם הסביבה, יש חשש שהחשיפה שלו , הדעה שלו , תהרהר את תחושת הביטחון , במקום פשוט לשתף, או כמו שראינו את המקרה ההפוך של עודף , שהשיתוף הרבה פעמים יכול להיות בלי פילטרים , דרמטי , ושורף.
יש פחד לחשוף רגשות ותלות בתחושת השייכות , שהצורך שהדעה תתאים , תתקבל גורמת לפעמים לצורך לעכל את הדברים מספר פעמים , לעבד אותם עוד ועוד עד שיגיעו למשהו תואם חברה, וכך גם הדימוי העצמי נבנה ביחס לחברה ולא ביחס לעצמי.
יש קושי לאדם לעכל את עצמו דרך עניים של האחרים כי יש הנחת יסוד של איך הסביבה תופסת אותו, זה מכבה את האש , מעייף וגם פוגע בטבע של ההשארה שהאש רוצה להביא, יש הרבה יותר זהירות לפני כל שיתוף.
יחסי אש מתכת - האהבה ממיסה את שריון הלב
אש ומתכת זזים על ציר של בקרה , כאשר אש מבקרת את המתכת , זו הסבתא האנרגטית שיש לה סבלנות לנכדים המעצבנים שלה , וגם שהם עצובים , וסוגרים את עצמם בחדר , היא בליטוף מרככת להם את הלב . האש מביאה את הרגש , את החום למתכת ומאפשר על ידי כך להתיך את הקרירות הטבעית של אלמנט מתכת שיותר מסמלת את החלק הרציונלי / שיפוטי / הגיוני שלנו , בגלל שלמתכת יש איכות יותר סוגרת , מצמצמת , לעומת האש שמחפשת להתרחב , להתפשט , ולרכך את המערכת והמבנה של הערכים , החוקים ההגיון וההגנות באלמנט מתכת . אלא יחסים חשובים שכאשר האיזון בניהם מתקיים , אדם יכול להכניס לתוך מערכת הערכים שלו גם את עולם הרגשות , ולא להפוך לפלקט שמקריא שורות מדף .
מתכת לב לרוב יכולה להיות חדה מדיי , אש בנטייה שלה להתפזר, שהם נפגשות יש אפשרות להניח גבולות ממקום אוהב בעיקר לעצמינו, להגיון הארצי של "נכון לא נכון" יכול להצטרף גם רגש ועל ידי כך ליצור הבנה גבוהה.
שהאש גוברת והמתכת מתפוררת
ביחסים של עודף אש על המתכת , האש בעצם מתיכה את הנוקשות , הקרירות והביקורת של המתכת , פורצת את הגבולות הערכים , הסטנדרטים, והרגש בעצם גובר על הצורך בגבול.
במצבים כאלה , אדם בעצם משחרר מהמבנה , החוקים והמסגרת , כדי לחוות חוויה של אחדות , חיבור , והסרת ההגנות , מה שמבחינת הלב האמיתי אכן כך במקור , אבל בהתנהלות של השגרה היומיומית, אם יש חוסר מודעות , אדם בעצם "פולש" למרחב של אחרים , לא ער לגבולות ששמים לו , ובטח לא לגבולות וסימנים מהמציאות , כי את הרגש מעניין מי? הוא עצמו .
הרגש רוצה לעשות מה שהוא רוצה , לנוע בחופשיות , לתקשר , לנוע ולהתנהג איך שהוא רוצה , המתכת באה לשים בעצם שמירה וחוצץ שבא להסביר - "זה יפה שאתה רוצה אחדות , אבל בדרך לא שמת לב שאתה לא לבד".
ככה שמנקודת מבטה של האש, היא רוצה לשבור את החוקים , הגבולות הערכים, כדי לשגשג להתפשט ,הפתיחה וההתקבות מול אדם אחר מהירה , הוא נפגש עם עם מישהי , מחר הם על טיסה לירח דבש, אין מסנן שבודק מה "נכון לי" כך שאדם בעצם מוותר על עולם הערכים , הסטנדרטים , הגבולות שלו ובדרך גם מאבד את עצמו.
חומה של מתכת , הלב כלוא בתוך עצמו - אש חלשה מול מתכת.
שהאש חלשה מדיי , היא כמו עומדת מול חומה של ברזל שחוסמת אותה מהעולם החיצון , הרגש "חלש" מול הרציונל שמגדיר עודף של חוקים , גבולות, ערכים , שסוגרים על האפשרות של האש לייצר קשרים מבלי להביא ישירות את השכל , את הדגש על החיצוני , ועל הצורה, ולכן הרבה פעמים לא מתאפשרת פתיחות לב אמיתית כי עוטף אותה שריון של ביקורת .
לאט לאט אדם מנתק את הרגש מפעולות והחלטות שהוא רוצה לעשות , והכל הופך למן מחברת מתכונים של אסור ומותר , גבוה ונמוך , מבלי לאפשר חופש ביטוי לרגש , למה?
המתכת הרבה פעמים מסבירה שזה לא ערכי , לא נכון , לא מוסרי, שאת הרגש זה לא מעניין , כי הוא סה"כ רוצה להתמזג. עם בצד השני ולא באמת שם משקל על מה דעת האחר , או משקל על מערכת הערכים של האחר, כי מנקודת מבט אין לזה בכלל חשיבות ויש מקום להכל , מתכת כאשר נוקשית מדיי מתנגשת ומגבירה את תחושת הנפרדות.
יחסי אש מים - מהמהות הפנימית לניצוץ שבאש
אש ומים הם שני ניגודים שהחיבור בינהם מאפשר את הקשר של ניצוץ המודעות של האדם, לעצמיות שלו , הרצון לחבר בין האמת שבלב , לבין מה שמסתתר כפוטנציאל לא ידוע שרוצה להתגלות מתוך המים .
אלמנט האש הוא בחוץ , זה כבר שלב הביטוי , היציאה החוצה , השיתוף של הרגש ותחושת החיבור , כאשר בשכבות גבוהות יותר הוא מחבר אותה לניצוץ המודעות, המים לעומת זאת לוקחים אותנו למעמקים של חיפוש אחרי גרעין פנימי של עצמיות , שמתגבש מתחת לפני השטח , כרגש , חזון , ייעוד וגם זהות שהאדם מתקשר מתוכה עם העולם שבחוץ.
הקשר הזה מאפשר חיבור של האדם למהות ולמקור של עצמו , לאפשר שיתוף , יצירה , וחיבור מתוך מקום אוטנטי ,לאפשר לתת למה שמים מבקשים לגלות , לפרוץ ולהצטרף אל הלב .
הרבה פעמים כתוצאה מטראומות או שינויים קיצוניים , יכול להיווצר נתק בין שני האלמנטים האלא , מתחיל פער בין מה שהאדם מקרין החוצה באש , הדיבור , השיח , ומה שיוצא ממנו , לעומת מה שקורה באמת בעולמו הפנימי, מי שהרבה פעמים צריך טיפול במקרים כאלו, הם מעטפת הלב והמחמם המשולש , כדי להחזיר את התקשורת הנכונה בין האש למים.
שהעצמיות מתאדה - אש גוברת על מים
מים מבקרים את האש במגעל של 5 האלמנטים , ובעצם משמרים את הקשר של אש למהות של האדם , החיבור לשרש שלו ומי שהוא באמת , שהאש מתגברת על המים , אדם יוצא החוצה , נפגש , מבטא , מעורב , מתקשר אבל לא תמיד זה קשור לאיזה שהיא מהות פנימית שהתגבשה אצלו והרבה פעמים זו יותר מסיכה או זהות חיצונית שרחוקה ממי שהוא, הצורך להיות בחברה , תקשורת , סטימולציות , חזקה מהצורך לשהות עם עצמו או להתכנס פנימה והרבה פעמים נובעת מפחד מכיוון שבתוך המים אפשר לפגוש חלקים חשוכים , עומקים , ופחדים שלא תמיד הם שיא הנוחות, המים זה אלמנט שמבודד אותנו כדי לאפשר צלילה לעומק שהוא ייחודי, מבלי לעקוף את זה ישר לאחדות המלאה שבאש.
אלא מצבים שאדם יכול להיות חסר שקט , נסער , ולא רק בגלל המערכת שלא מתקררת , אלא בגלל שלאדם חסר תוכן פנימי משלו , תזכורת וחיבור למשמעות ייחודית שמבקשת ביטוי בהמשך בלב.
שהפחד מציף את האדם , טובע בתוך עצמו - מים בעודף על האש.
כאשר המים מכבים את האש , האדם נסוג לתוך עצמו , ולהפחית מגע ותקשורת חיצונית.
הפחד - מקורו במים , וקיים מתחת לפעולות שלנו , אם אנחנו מסתכלים, מנקודת מבטה של האש שמחפשת את המגע עם לב נוסף ,במצב הזה הפחד ואי הוודאות שמציפים את המים הוא ליחשף , להיפגע , לפתוח את הלב , כאשר האדם מעדיף להסתגר בתוך עצמו ולא לחשוף רגשות.
מערכות יחסים מטבעם מביאות עמם פגיעות בגלל החשיפה של הלב , כאשר אדם רוצה לשתף חלקים מתוך הזהות ועולמו הרגשי. במידה והמים מציפים , והרגש בסערה פנימית , קשה לנתב את ספינת המודעות אל בהירות וזהות ברורה (המים מחפשים נתיב לזום בתוכו) , וכך הם מציפים אך ללא תנועה - בהמשך יהיה לו קשה להיחשף להיפגש , להביע , כי כל הזמן קיים פחד ברקע מאבדן השליטה, ולפעמים שאין מתכת גם חוסר בהירות, הפרדה ולכן לא יודע בכלל רוצה להביא דרך ערוצי התקשורת שלו.
המים צריכים לבקר את האש הם ככה שומרים על האש מלהתפזר ושלא יתנתקו מהמהות , אבל בעודף גדול מדיי מכבים את האדם ולא מאפשרים גם תנועה החוצה , מפגש עם העולם , שיקופים ותנועה של הלב שמחפש גם אנשים ומראות כדי לעזור לו להיכרות העצמית ובחינת ההתפתחות שלו ומערכות היחסים שלו , או לחלופין יפגעו ביכולת להדליק את האש, ההלהבות ורצון לצאת החוצה שוב אחרי שהפחד יתאוורר.
.jpeg)