הטריפ לאיבוד הדעת
יום בהיר אחד תקשרה ארנבת רעיון שמיימי ושלחה מסר לחברה הכלב , שאולי יחד יוכלו לצאת למסע בו יחצו את הרחובות החשוכים של נוף ים , אל עבר השטחים העזובים באפולוניה , שם בטבע פורץ בסיס שכוח אל , נראה שהאספלט התעייף מלהחזיק את החזון של המלחמות , ובסיס צבאי מחפש אחרי ההרס נוסף של האנושות , אפיל למי הים , נמאס מהכימיכלים שנשפכו למים הפתוחים , אבל.. הטבע חזק , הוא מתגבר פורץ ומתחדש מתוך ההריסות , כי החיים מחפשים להמשיך לעבר בניה מחדש.
הם נפגשו בשעת ערב מאוחרת , והלכו לישון לקראת המסע שמחכה להם.
הם קמו ליום המחר , התיישבו והתחילו לארגן את עצמם לקראת המסע , התרגשות בליבם , שלשולים בבטנם אורזים תיק מלא תפוחים למסע.
הופ הם קיפצו מן הבית לכביש, מהרחוב אל השביל, אל השדות הפתוחים והשמש העולה. מחשבות ושיחות זזות מתערבלות, וכבדות וקלילות.. עד שהקרקע קוראת לישיבה ראשונה. נכנסו לחורשה בין העצים.. ואז הטיול התחיל להיות קצת עצים.
הארנב הטיל את גלליו, רוקן את פחדיו, הכלב על האדמה נשכב... הארנב התחיל לשיר, יצא תו ועוד תו... וכך איפשרו למשהו חדש לבוא עכשיו.
ההתמסרות אל הלא נודע ,אל תחושת הכבדות ושחרור השליטה לא היו קלים , אבל כל מה שנדרש מהם היה להרפות ולקבל את כל אשר יעלה בליבם, תחושות השתנו והתעורר רצון לתנועה , אבל מעורבל ברגשות ורצון להישאר , אוי... כמה קל לפעמים להישאב ולשקוע אל תוך האדמה , אבל לא , צריך להקשיב לצורך לנוע אל הלא נודע.
לרגעים הוצפה חרדה , ופחד מהסרת המגננות והסיפורים , אל עבר הנסיון לקבל את עצמם כפי שהם.
לפתע פגשו בדורין , מאלפת הכלבים הידועה לשמצה , האגדה מספרת , שדורין היא אדם-כלב שגדל בתוך להקת כלבים , ולכן ידעה את שפתה הנסתרת , היכולת לנבוח כאשר היא כועסת , ולחבק שהיא אוהבת , דורין מסרה להם את דרשת השלום שלה להמשך המסע.
והם טיפסו על גבעות עם חול ושיחים, עם קוצים ושבלולים שלימדו אותם משהו על השתבללות בעולם דוקרני. לרגעים היה חם, נתפסו לאיזה בור, המשיכו בשביל... עד שהגיעו לקצה המצוק, האוויר שוב נפתח והם ראו את הנוף של הים - הרה זוהי נוף-ים!
היה אפשר לנשום ולנוע, הגלים נראו גם בים וגם בתוכם. לפעמים תקוע לפעמים משוחרר, לפעמים אתה פוגש את עצמך במחילות הארנב, לפעמים משחק ורודף אחרי הרוח. הם הבינו שהיופי הוא - שאפשר כך או כך, גם וגם. הכל זה מותר ויש חופש לבחור.
.jpeg)
ירדו מהמצוק אל עבר הגשר השבור , שפילח את ההר אל עבר היום , התחילו את דרכם דרך הסבך בין השיחים , ממשיכים אל עבר המים , לפגוש את הסערה הפנימית לצד השקט שמתחולל בתוכם.
והמים היו טורקיז נהדר, השמש חמה והרוח נוכחת, וגלים עדינים אך החלטיים היכו את החול והקציפו בלבן. עוד שהות, עוד משחק, עוד רגשות ומטענים של חיים... הם מצאו בריכה שקטה בין סלעים לטבול בה, לבחון יחסים עם הקור ולהתייבש בשמש.
עד שהיה מספיק והכלב הרגיש את הקריאה של מעטפת הלב - הב הב הבה נתחיל את המסע חזרה הביתה!
שבים הביתה , ענני הרגש קצת נעלמו , מצחקקים מהדרך , התכוננו למסיבת הטראנס שתכננו להם התרנגולים, אבל לפני כן צריך לעבור סלקציה.
לאחר שעברו סלקציה , נכנסו למסיבה הטראנס , והטריפ.... החיים הם פשוט טריפ אחד גדול , הדרך הארוכה , התפוחים שאכלו, שייכים לתוצרת הארץ שם מגדלים את עצי הדעת, אבל מה שגילו שהתפוחים בעיקר עזרו להם לשכוח את מה שנדמה להם שהם יודעים , כדי להיזכר בעצם שהם לא יודעים כלום , ובגלל שהם לא יודעים , הם יכולים עכשיו להיזכר לאט לאט במה שנשמתם עוד זוכרת .
הרצון לאהוב.
אבל בדרך לא קל , כי צריך לפגוש את כל העולמות החשוכים ,וגם את הגועל , הבחילה , הקושי , הביקורת , המבוכה , החרדה , הדחיה : אבל לאט ולאט מעונה לעונה הם מתקלפים עד שיגיעו לגרעין הזוהר של ליבם .
ויאללה , טראנסים.
I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.
