אלמנט המתכת
מתחילים את המעבר אל סיום של תהליך, פרידות, חיתוך וגבולות, והחיפוש אחרי הצדק השמיימי .
שאנחנו מגיעים לאלמנט המתכת במעגל חמשת האלמנטים , אנחנו למעשה ממשיכים מאלמנט האדמה , שהחזיקה את השגשוג , המלאות, השפע , ומרחב לביטוי של החיים בתוכה , לתוך מהלך של דכיעה , שפל , וקצירה של העמל הקשה.
בטבע זה מתקשר לעונת הסתיו ולאקלים של יובש ,דעיכה , מוות, שמתלווה אליה תחושה של מלנכוליה באוויר - תהליך מסתיים לקראת מעגל חדש באלמנט המים.
אלמנט מתכת זה אלמנט שמחפש אחרי היהלום שבתוך האדמה, אפשר להגיד שאם האדמה היא המרחב שבו האדם מקיים את מערכות היחסים שלו , היהלום באדמה הוא למעשה תהליך של התגבשות , שבו בתוך השייכות למשהו קולקטיבי , חברה , תרבות ,אינפורמציה, מפגש עם בני אדם, אתה מתחיל לחפש את הייחודיות האישית שלך, והערך שאתה מביא לתוך המרחב הקולקטיבי.
זו הסיבה שזה אלמנט שעוסק בהסרה של המיותר , כל מה שאינו משרת את האדם , וההתחלה של הגדרה הזהות, מכיוון שאלו מתבקשים להוות מסגרת וכלי למימוש של מי שאתה, ולפוטניצאל שמבקש לגלות את עצמו דרך השאלה "מי אני?" שנשאלת באלמנט המים.
אלמנט המתכת כפי שאנחנו מכירים אותו ברפואה הסינית מביא איתו איכות של חיתוך , גבול , סדר , טוהר וחיפוש אחרי הגדרה ברורה .
היא מייצרת וגם מייצגת ברמה הארצית יותר את הגישה הקונפוציוניסטית , של עקרונות, היררכיה , חוקים של חברה , סדר ומשמעת, והחיפוש שהדברים יהיו בעיקר צודקים ושיוויוניים, מה שבתאכלס בלתי אפשרי כי כולנו קיבלנו ובחרנו משימות , ומרחבים שונים להתנסות בתוכם החיים האלה.
רמת השמיים - מהות קוסמית.
ברמת הזו , הנשמה היא אחת , ואין באמת גבולות ברורים כי כולנו אחד , המתכת ברמה השמיימית מחפש להביא "צדק רוחני", ושם מושלים כל הגבולות הנוקשים , החוקים , הצורך בשליטה ,והופים למהות של צדק קוסמי.
במיימד השמיימי המתכת כבר לא עוסקת בגבולות פיזיים , אלא ביכולת להבדיל בין אמת לשקר, בין עיקר לתפל , ומה למעשה מסתתר מתחת לפני הדברים ומה שמציגים לי , זו כמו נשר בשמיים שמסתובב עם חרב בלתי נראית , יש לו יכולת הבחנה לזהות מה באמת קורה מתחת לדרמה , המניפולציה , ומה שהאדם מספר לי, או מה אני רואה ושומע, כי יש לה פרספקטיבה רחבה יותר שרואה את הדברים ממרחק ובוחנת אותם גם ביחס להרגשה והאמת שלך.
זו שאלה ששואלת למעשה - מה המהות שמעבר לצורה ? זאת אומרת המתכת מסתכלת לעבר אלמנט המים ומחפשת מה יושב מתחת פני השטח.
רמת הארץ.
ברמת הארץ, אלמנט המתכת מתגלם בצורך בגבולות ברורים, פה אני מסתיים , כאן אתה מתחיל , כדי שאוכל להכיר בשוני שלי, בייחודיות , הפרספקטיבה והאמת שלי, אבל זה לא אומר שאני בנפרדות ממך.
רמת השמיים מכירה בזה שאתה זה אני , ואני זה אתה , ואין ביננו באמת הפרדה במקור , אבל אנחנו חייבים את ההפרדה הזו כדי להתפתח וללמוד על עצמינו דרך התבונות באחר שמשקף לי חלקים מתוכי.
ברמה הארצית, יש צורך בגבולות, שמירה על המבנה שלך , והפרדה - אחרת הדברים נשפכים לכל עבר, כי בלי עור הגוף שלך היה מתפרק, אבל עדיין זו רק המסיכה, יש לב מאחורי כל אדם, ואמרנו שהבולות הכרחים כי כל לב קיבל משימה שונה.
אנשים רוצים לייחס לעצמם כמה שיותר כח ושליטה , הם רוצים למעשה לשלוט על מרחבים של אנשים אחרים , לפלוש אליהם , ולרתום לעצמם את הכח של האחר כי הם לא יכולים להתחבר למקור של עצמם.
הדרך לשליטהולצמצום של בני אדם מגיעה דרך הצבת חוקים ארציים, מה אסור ומה מותר, מה נכון ומה לא נכון, כדי לאכוף את האפשרות שכל אחד יעשה "מה שבא לו" כי זה מהווה סכנה ואיום על הסדר והשליטה שאנשים מבקשים לעצמם , למרות שבפועל החיים הם כאוס ובנויים על אי וודאות.
המתכת השמיימית לעומת הארצית מסבירה , שעם כל הכבוד לנסיון לייצר לאזן ולשלוט על ידי מערכת חוקים , יש חוקיות לשמיים וללב שלא רשומה על דף , אלא מחפשת אחרי האיזון דרך בדיקה של האם אדם נאמן לאמת שלו ? האם היא בהרמוניה עם מי שאתה ? או שאתה מפר את הסדר הטבעי בתוך עצמך.
למשל דוגמא הכי פשוטה , אדם ממש עייף , אין לא כח לעשות משהו , כי זה חלק מסדר טבעי קוסמי , אתמול הוא למשל עבד נורא קשה ויש עכשיו דעיכה וצורך להתכנס ולנוח , אבל , הוא לא הולך עם הזרימה הטבעי , כי הגדיר לעצמו חוק או שקשה לו להשתנות מול המציאות , אז נגיד שהוא חייב לעשות משהו מסויים , מה שהוא עושה עכשיו, אז הוא מנתק את ההרגשה שלו , את ההקשבה לרגש , העיקר כדי לבצע את הפעולה ולשמור דווקא כביכול על הפעולה.
הניתוק של האדם מהסדר הטבעי והפנימי שלו , מרחיקה אותו מההרגשה שלו , מהמקצב הפנימי שלו , ולאט לאט ממי שהוא באמת, ושוב זה לא משנה מה אדם עושה בעולם , השאלה היא האם כשוא עושה את מה שהוא עושה , הוא בא לידי ביטוי מבחינה רגשית , כי זה מה שקובע.
אם אנשים היו מחוברים לאמת שלהם, למה שהם מרגישים ומאמינים, וגם היו מכבדים את נקודת המבט של האחר , הגבולות הארציים היו הופכים הרבה יותר רכים , וכמעט מיותרים כי אם הלב יודע שבפועל כל אחד חופשי לממש את עצמו כמו שהוא, וגם מכבד את האחר והמרחב והבחירות שלו, לא היה צריך כל כך הרבה חוקים.
זה פראדוקס , שמצד אחד מייצג , מסגרות , מושגים , חוקים וגבולות , ואת השכל הישר והמוסרי , לעומת מהות שאין לה באמת מסגרת ,חורגת לגמרי מהגיון ארצי , ורוב לא נשמעת הגיונית, וזה קשה לאנשים שדברים לא נשמעים להם הגיוניים.
כך נוצרת הבנה שגבול נועד לשרת את החוויה , לא לכלוא אותה לתוך מבנה נוקשה של חוקים, תבניות, כי אז לאט לאט הרגש יורד מהמשוואה, ואדם מתחיל להרגיש כמו מכונה.
השכל שלנו פיתח המון מושגים , ודרכים לתרגם את המצאות לתוך שפה וזה תהליך של אלמנט מתכת.
אתה חייב מושגים , כי דרכם אתה מפתח שפה , השפה מאפשרת תקשורת , התקשורת מאפשרת לחלוק עוד ועוד נקודות מבט בין אנשים, להתפתח ולגדול, השאלה לאיזה רמה אתה יורד ומעמיק לגבי המושג והבנה שלו.
מושג יכול להישאר מת , שטחי ולההתקבע כאמת שהגידו לך , את מקבל אותו כמו שהוא , או שאדם יכול לבדוק למעשה מה הוא מרגיש ומה הוא באמת חושב לגבי כל דבר שהוא עושה.
ככה אפשר להבין שגם לאמת יש המון המון רבדים ועומק, וזו הסיבה שמה שחשבת על משהו אתמול , שונה היום כי אתה מבין אותו אחרת או יותר לעומק , וזה לא מבטל את האמת הקודמת אלא פשוט מביא עומק ורובד נוסף לתפיסה שלך .
עכשיו אפשר להבין למה בארוחה משפחתית , יכולים לשבת מספר אנשים שמסתכלים על אותו אירוע מנקודת מבט שונה אבל גם מרמת עומק והבנה שונה , עכשיו עבור כל אחד שמשתף את נקודת המבט שלו, זו האמת מבחינתו , והאמת שלי , זה לא האמת שלך , אבל אם כולם יכולים באותה ארוחה לשמוע ולהיות פתוחים לכל נקודות המבט השונות של כל אחד מבלי לבטל אותם , אבל גם מבלי הצורך להסכים , אלא רק לבחון מה אני מרגיש לגבי כל נקודת מבט, זה מה שיאפשר לי להישאר פתוח מבלי להתרחק מהאמת האישית שלי , באותו הרגע , להפך אני פתוח לעודנ קודות מבט שיפגישו אותי עם ההרגשה שלי שתסמן לי אם מה שאני מרגיש לגבי מה שהאדם שמולי משתף אותי , עוזר לי להתרחב ,לבדוק , אולי אפילו להוציא אותי מאיזור הנוחות שלי , או שאני מרגיש חרדה ופחד שהוא משתף אותי .
אז ההבנה הראשונה לגבי בחירה חופשית של הנשמה , והשוני והייוחדיות מראה לנו שאין דבר כזה באמת צדק , וההבנה השניה היא שאין דבר זה שאתה צודק , כי תמיד יכולה להגיע פרספקטיבה שונה שתראה לך מה את למעשה לא רואה , וזו הפתיחות מול המושגים והחוויות בחיים שמאפשרות למעשה פתיחות ללמוד מה אנחנו עוד לא יודעים .
רמת האדם — הרצון לאזן בין שמיים וארץ.
האדם הוא זה שצריך לאזן בין שמיים לארץ , בין האמת ותפיסת העולם האישית שלו , לבין המרחב והתנאים בתוך המסגרת , דרך התודעה שלו התחשות הרגשות המחשבות בחיפוש אחרי הלב וההרגשה, הלב מחפש לעשות את מה שנכון עבורי.
ולכן שאדם בוחן גבולות , חוקים , מושגים , הוא חייב לרדת חזרה ולשאול מה ההרגשה שלו לגבי הזה? אחרת זה כמו לקבל תורה שהיא לא שלי מבלי לבדוק במה אני באמת מאמין או מרגיש לגביה.
כי הרגש למעשה דובר אמת.
וככה האדם מהווה נקודת איזון , ובודק , האם המסגרת הזו בהרמוניה עם ההרגשה שלי ? האם היא משרתת את החירות של הלב או בולאת אותה? והאם אני יכול לאפשר לעמי למעשה חשיבה עצמאית , חופשית , ולבטא אותה מבלי לבטל את הפרספקטיבה של האחר שהוא גם חלק ממני .
עצב ופרידות
פרידות זה נושא שיכול להיות כאוב אצל מרבית האנשים, כי למעשה קורעת חוט של חיבור , אם לאדם מסויים , לחיים , לזהות , לעבודה , כאששר כל אלו מחזיקים מבנה , זיכרון ציפיות וחלומות שלא התממשו.
הכאב הוא לא רק על האובייקט , אלא קשור למוות סביב כל מה שהולך , ועל כל החלקים שנבנו מסביב לסיפור והחוויה .
אנחנו כל הזמן מתים , משילים , משחררים במשך החיים וכל מוות נוגע ומפרק את השאליה של משהו שחשבנו שוא קבוע, כאשר הדבר היחיד הקבוע הוא רק העצמי האמיתי שמתבונן על החוויה, וזרימת החיים שמשתנים כל הזמן.
והשאלה שעולה היא מה תפקידו של רגש העצב ?
העצב הוא מנגנון שמכניס אותנו פנימה , הוא מפזר את הצ'י מטה , והוא איננו עונש אלא יש לו תפקיד , כי הוא מכריח אותנו לפגוש את הפער בין מה שהרגש רצה לעצמו, הזיכרון והעבר שאנחנו נאחזים בו ,לבין המציאות העכשווית שנפרמת ומשתנה.
העצב, מרכז את האחיזה על ידי פיזור הצי , הוא עוזר לך לנבול , להיכנע , ולשחרר מהציפייה שהמציאות תישאר כמו שהייתי רוצה , כי מתחת אנחנו מפחדים לאבד שליטה.
אנחנו לומדים מהעצב על הזמניות של הדברים , גם הרגעים של השפל אבל לבסוף אנחנו גם נצטרך להיפרד גם מהטוב , כי שום דבר לא באמת שלנו , לא האנשים , לא המקומות , לא הזהות ואפילו לא החלומות שלנו.
העצב הוא סימן לחיות, שאתה מרגיש , שהיית , נגעת , נקשרת , אהבת , וההסכמה להיות בעצב בעצם היא המתנה שמאפשרת לך להמשיך בסוף לאלמנט חדש להתחיל לעשה משהו חדש.
כך שלמעשה הדברים עוברים דרכי , אבל הם לא שלי . ואיך מתמודדים ? מרגישים את בכאב , ו...בוכים.
מאז שאנחנו ילדים שכאב לנו , בכינו , כי רצינו שאמא תרם אותנו ואולי זה יקל קצת על הכאב , גם שאנחנו מבוגרים אנחנו בוכים , כי אנחנו רוצים שאולי האמא הגדולה תבוא ותנחם אותנו .
לכאבים, ולבכי , מתלבשם סיפורים של קורבנות , והאשמה , שגם כן שייכים לאלמנט מתכת , אבל לבסוף כל אלו גם מבקשים להשתחרר , כדי שנוכל שאנחנו בוכים או כואבים , פשוט לתת לזה להיות , לשחרר , מבלי להצמיד לזה ישר סיפור , ניתוח , או לקחת עמדה בנוגע אל הכאב , הגוף לא מחפש הסבר, הוא מחפש תנועה.
ציפיות ושחרור שליטה
שאני מצפה למשהו , או "מתאם ציפיות" אני למעשה מתחת לפני הדברים מפעיל את הצורך שלי בשליטה לכיוון העתיד , כי במילים אחרות - יש לי למעשה רצון שמשהו יקרה בצורה מסויימת, ולמרות שאין לי שלטיה על העתיד , כי המיינד שלי מאמין שאני יכול לעשות מניפולציה כדי לגרם לדברים לקרות כמו שאני רוצה.
אני מנסה לאחוז במשהו שאני רוצה שעתיד , ואני לא משחרר , האגו רוצה לאחוז הכל מיני פעולות , מטרות , כדי למלא הרבה פעמים חוסר שיוב מתחת (יכול להיות חוסר בטחון , ערך עצמי נמוך) .
יש עניין שאנחנו לא יכולים באמת לשחרר ממשהו אם אין לנו אותו כבר.
זאת אומרת לפני שבנאדם מגיע רוצה לשחרר שליטה , הוא צריך להגיע לשליטה מלאה, אבל לא על המציאות , אלא על עצמו.
האגו שלנו לא משחרר כי הוא נכנס ל ATTACHMENT לגבי כל מיני דברים , וזה מה שמשאיר את מנגנון השליטה בפעלה כל הזמן , כי כל הזמן צריך להחזיק משהו, להשיג, כאשר כדי לעבור למצב של אי הזדהות - DETACHMENT , אדם למעשה משחרר ממשהו כי מבחינתו אין לר צורך בו, כי מבחינתו יש לו את מה שהוא צריך , והוא יודע שמה ששלו בכל מקרה יגיע אליו - אומנות הויתור.
אף אחד לא חושק במשהו שיש לו כבר , כי כבר יש לו אותו , אז הוא למעשה יכול גם לשחרר ממנו , וככה מבחנה אנרגית האדם גם מרגיש , יש לי את זה, אתה צריך להאמין שזה כבר שלך . בנאדם מחפש אחרי אהבה... האהבה כבר נמצאת בתוכו.
משמעת עצמית , דיוק , ומסגרת
אני אוהב לחשוב על המתכת כאמן הלחימה, כאשר המסגרת היא הדוג'ו שבו אותו אמן מתרגל וחוזר על אותם הפעולות שוב ושוב , בנסיון לדייק את התנועות עד כדיי שלמות התנועה והמקצב.
זה דורש ריכוז , משמעת עצמית , כשהאמן רוצה להגיע לשליטה מלאה על הגוף שלו.
אות אמן חייב להתחיל בתוך מסגרת , ללמוד את המבנה , את הבסיס , לדייק את עצמו, ולקבל על עצמו גם את החוקים, הנהלים , וההיררכיה שמתקיימת בתוך המסגרת.
העניין שהרבה פעמים אותו אמן ירצה לפרוץ לשבור את המסגרת ,כי אחרי שיש לך משהו אתה למעשה משוחרר ממנו , הוא הגיע לשליטה , לדיוק, לשלמות התנועה, ועכשיו הוא רוצה לנוע גם עם מה שעולה מתוכו. וזה מעניין שהרבה פעמים במבחנים לחגורות גבוהות יותר מגיע שלב שהאמן למעשה מציג קטה שהוא בנה , הוא יצר,אז תחשבו על אנשים שהרחיקו לכת והלכו ויצרו את השיטה שלהם.
דרך המשמעת העצמית אתה יכול להגיע באמת להשגים לאורך זמן , המתכת גם למעשה מזינה על ידי כך את אלמנט המים , שמגייסת את ההתמדה והגדרת הרצון , היכולת ולהמשיך לזרום עם אותו רצון שאתה מבקש לעצמך, כאשר בדרך אתה מתבקש למעשה להיות מדיוק וממוקד לא בהכרח על פי ההגדרות שהגדירו לך , אלא מדויק מול רצון הלב וההרגשה שלך.
יחסי אדמה מתכת - האמא נותנת קרקע לילד למצוא את הייחודיות שלו.
אלמנט האדמה מזינה את המתכת במעגל 5 האלמנטים ולמעשה מהווה משאבים וקרקע לאלמנט המתכת לקיים את התנאים , המסגרת , הערכים ,הגבולות והמשמעת העצמית , זו האמא שלוקחת את הילד שלה לחוג פסנתר , מלווה אותו , מסיעה אותו , לוקחת ותומכת בו.
שדיברנו על האדמה דיברנו על יכולת ההכלה של האדם , וככה למעשה ככל שהאדמה חזקה , זה מאפשר ליצור מבנה יציב יותר באלמנט מתכת ושמירה על המשמעת העצמית לאורך זמן ושלא יתפרק אחרי שבוע.
עבור אלמנט מתכת האדמה היא דבר חשוב מאוד כי עליו הוא נשען , זה המרחב , היציבות , ותחושת הביטחון שהוא צריך כדי שיוכל לצאת משם לתוך השקפת העולם , ומציאת הייחודיות שלו ומי הוא באמת באלמנט מים.
אדמה בעודף על המתכת - איפה היהלום?
שהאדמה בעודך על אלמנט המתכתף